גומה היא סוג של ניק, אבל רוב האנשים משתמשים בהם כמונח המתייחס לחתכים בעור, במיוחד בלחי. לחיים גומות נחשבות לאטרקטיביות בתרבויות רבות והן תכונה גנטית נפוצה. רובם נגרמים למעשה ממום מולד, כלומר לא כל ה"מומים" רעים.
הסיבה השכיחה ביותר לגומות גומות היא קיצור שריר. זה מסביר מדוע הגומה מופיעה תמיד כאשר האדם במנוחה מכיוון שהשרירים בדרך כלל במצב מקוצר. בפנים, שרירי פנים קצרים יכולים למתוח את העור וליצור את הגומה הקלאסית, במיוחד כאשר האדם מחייך. עם הזמן, שרירי הפנים יכולים להתגמש לאט, כך שחלק מהאנשים מקבלים גומות גומות כשהן צעירות אבל מאבדים אותן כשהם מתבגרים. גומות גומות עשויות להופיע גם בחלקי גוף אחרים, כמו ממש מעל הישבן. גומות גומות באזורים אחרים לרוב אינן מוערכות כמו אלו על הפנים, כי הפנים כבר נראות לעין ואילו אלו במקומות אחרים לא.
הגנטיקה של גומות חן היא למעשה די מעניינת. זוהי תכונה דומיננטית, כלומר נדרש גן בודד כדי לרשת את הפגם הזה. אם לאמא ולא לאבא אין גומות חן, זה לא יקרה גם לילדים, אלא אם כן הם חווים מוטציה ספונטנית. אם לאחד ההורים יש את זה, לילד יש סיכוי של 25-50% לרשת את הגן כי זה אומר שההורים ירשו את הגן מאחד ההורים או משני ההורים. אם לשני ההורים יש גומות, יש סיכוי של 50-100% שהילד יירש את הגן, תלוי איך ההורים ירשו את הגנים שלהם.
במקרים רבים, גומות פנים מופיעות בשתי הלחיים, אך הן יכולות להופיע גם על הסנטר ולעיתים אינן נראות עד שהאדם מחייך, בשל אופן השימוש בשרירים. אבל יש אנשים שיש להם גומות בצד אחד ויש אנשים שמוצאים את התכונה הפיזית הזו די מושכת. המראה של גומות חן עשוי להשתנות; גומות חן מוזרות כתכונה תורשתית יכולות לעבור גם לדורות מרובים של המשפחה.
מכיוון שגומות חן יכולות להיעלם כאשר שרירי הפנים מתכופפים, אנשים רבים מקשרים אותן עם נוער. לדוגמה, ילדים מוזכרים כבעלי גומות חן, וניתן לחשוב על אנשים עם גומות חן כבעלי רוח צעירה או עם פנים תינוקות.
חוויות במהלך דימום מוחי
