מחרוזת התפילה עלי דאג, בן 38, הסביר את היתרונות המפתיעים של אבני חרוזי התפילה שמכר במקום היסטורי לבריאות האדם ואמר, "המקצוע העיקרי שלי הוא אלקטרוניקה. חזרנו למקצוע של סבא שלנו. יש לנו סוגים רבים של מחרוזות. מחרוזת התפילה הפופולרית ביותר שלנו היא טיפת ענבר. חרוזי תפילה טיפת ענבר אלו נמכרים על בסיס גרם. הוא משמש בעיקר בתעשיית התרופות. יש לו תכונות אנטי דלקתיות. בימי קדם, מי שכאב ראש או סבל מהזפק השתמשו בו כשרשרת. יש לנו שריון צב, שאנו קוראים לו קרטה קרטה. יש 7,500 חלוקי נחל עם דוקרנים על מחרוזת התפילה הזו עשויה שריון צב. המחרוזת היקרה ביותר בחנות שלנו היא מחרוזת הענבר מהתקופה העות'מאנית. כשאתה לוקח את אלה בידיים שלך, התחושה שזה נותן לך שווה הכל". "מחרוזת התפילה היא כמו תשוקה למכוניות", אמר דאג. כאשר החולה מחרוזת תפילה לוקח את המחרוזת הזו בידו, מגיעה תחושת הקלה".
מפחית שכרות
המצביע על כך שאבן אמוטיס, המכונה גם אודם סגול, הייתה ידועה כאבן המפחיתה שכרות בימי קדם, אמר דאג, "יש לנו מחרוזת תפילה מאבן אמוטיס, שאנו קוראים לה אודם סגול. בימי קדם, זה ידוע בתור מחרוזת התפילה המפחיתה שכרות. היתרונות שלהם הוכחו מדעית. יש לנו מחרוזת תפילה עשויה מאבן עין נמר. לחדר התפילה הזה יש גם אבן שיש לה את התכונה של הפחתת כאבי ראש מיגרנה."
חיידקי ניקוי בהישג יד
באומרו שמחרוזת התפילה הפופולרית ביותר היא הקוקה, ושמחרוזת תפילה זו העשויה מעץ הדיו הורסת את החיידקים על היד, הסביר את היתרונות של מחרוזת התפילה באופן הבא: "מחרוזת תפילה נוספת המועדפת ביותר היא הקוקה. חומר הגלם שלו הוא גרעין בר כמו קוקוס. זהו מחרוזת תפילה ששימשה את הרופאים בתקופה העות'מאנית. התכונה של מחרוזת תפילה זו היא שהיא בצבע בהיר כאשר נלקחה לראשונה. זה הופך לחום כהה עם השימוש. זה הורס את החיידקים על היד ואת ההזעה על היד. בתקופה העות'מאנית, הם לא היו מקבלים אף אחד בלי מחרוזת התפילה הזו בחלקים מסוימים של הארמון. בטח היה להם את מחרוזת התפילה הזו בידיים. מחרוזת התפילה הזו היא אחת מחרוזות התפילה המבוקשות ביותר שלנו. זה משכך מתח מוחלט. זו מחרוזת תפילה מוצקה מאוד".
אדיל דאג, שקבע שהווזירים הגדולים העות'מאנים והאנשים העשירים במצרים בנו את הסרקופג של הרוזווד, אמר: "יש לנו מחרוזת תפילה שנקראת רוזווד. זהו עץ ששימש את הווזירים הגדולים בתקופה העות'מאנית. בתקופת המצרים, זה עץ שבו העשירים שמתו הכינו את הסרקופג. כאשר אנו לוקחים את מחרוזת התפילה הזו בכף ידנו ומשפשפים אותה, היא פולטת ריח מתוק מאוד. לאחר זמן מסוים, הוא גם מפיץ את הריח שלו וגם מתחיל להפיץ את ריח העור של האדם שמשתמש בו.
בהסבירו שמחרוזת התפילה שנעשתה מעץ העוד הייתה האהובה עליו, ושהנביא בנה את ארונו, אמר אדיל דאג, "מחרוזת התפילה שאני הכי אוהבת כרגע היא מחרוזת התפילה העשויה מעץ העוד. מחרוזת התפילה הזו היא עץ שעליו הכין הנביא את ארונו. הנביא שלנו אהב את הריח של זה. היה לנו מורה חסן ז"ל בגזיאנטפ. אבא שלי רצה שהוא יריח מרה בכל פעם שהוא עולה לרגל".
נשים מעדיפות ענבר
בהצהרה שנשים מעדיפות ענבר כשרשרת, שעוזרת לבלוטת התריס לעבוד ומונעת זפק, מחרוזת המחרוזת, אדיל דאג, אמרה, "יש לנו שרשראות ענבר. נשים הכי מתעניינות בזה. הם משתמשים בו למחלת זפק. זו אבן שעוזרת לבלוטת התריס לעבוד", אמר והוסיף שהאבן שנקראת מתנת רועה מסטיק אורן היא ענבר. Dağ דיבר כך: "המוזרות של זה היא הצורה המאובן של מסטיק אורן שנשאר מתחת לאדמה במשך מיליוני שנים. אולי אתה יודע בימים עברו. המתנה שהם מכנים מסטיק מתנת רועה האורנים היא ענבר. מתנת הרועה היא כוס חלב. המסטיק של האורן הוא גם ענבר, כלומר, מתנה. זהו אחד מחרוזות התפילה הנפוצות ביותר. כשאתה אוחז בו ביד שמאל, הוא מפרק את החשמל בגוף. זו אבן שנותנת הקלה ללב, לעיניים ולמוח".
באומרו, "מחרוזת התפילה איננה חומר המשמש ללחיצת ידיים," והביע כי יש להזמר דהיקר עם מחרוזת התפילה, אמר דאג, "יש להנציח יפה את שמו של היפה". עדיל דאג אמר, "כשאנחנו לוקחים את מחרוזת התפילה בידיים שלנו, כשאנחנו אומרים 'לה אילאה אילללה', כשאנחנו אומרים 'סובהנאללה', זה מועיל לגוף האדם ולרוח האדם", אמר: "יש כמה אנשים שלוקחים את המחרוזת בידיהם ומנערים אותו. הם חושבים שיש משהו ברעד. לאחד ממורתנו המנוח הייתה אמרה; הוא נהג לומר, 'את שמו של היפה צריך להזכיר ביופי'. מחרוזת התפילה היא מכשיר של דהיקר. עכשיו אתם קוראים את שמו של אללה הכול יכול בזה אחר זה. השמות של אללה כבר יפים. עדיף להנציח את השמות הכי יפים עם השמות הכי יפים”.
אדיל דאג, מאסטר מחרוזת התפילה, הצהיר שנשיאת מחרוזת תפילה נתפסה לאחרונה כעור תפילה, ואמר, "עכשיו בזמננו, הם לוקחים את המחרוזת בידיים; הם רועדים. זה לא נכון. האדם הנושא את מחרוזת התפילה לפחות מזמר את שמו של אללה. זה לא נושא מחרוזת התפילה. אדם שיש לו מחרוזת תפילה בידו חייב שתהיה לו קצת אמונה בלבו. היה לנו אמן מאנקרה. "אני מטלטל את חיי עם מחרוזת תפילה." אז אני קצת נגד השיר הזה, "אמר.
תרבות המחרוזות באימפריה העות'מאנית
בהצהרה שתרבות מחרוזת התפילה במדינה העות'מאנית החלה מילדות, אמר אדיל דאג, "בתקופה העות'מאנית נהגו למסור את מחרוזת התפילה לילד בן 8 עד גיל 80. במילים אחרות, האדם שאומר את זה 'מחרוזת התפילה היא עבודת מחרוזת תפילה' או שאמר את זה כי הוא לא ידע, או שזה דבר מומצא. לשאת מחרוזת תפילה זה לא חתיכת עוגה. אני חושב שזו סגולה גמורה. זו עבודה של גבר. כמו שלאישה יש שרשרת וצמיד, כך גם מחרוזת התפילה של הגבר".
