פסיכיאטר ד"ר מבית החולים האמריקאי VKV. לפי Gülçin Arı Sarılgan, סכיזופרניה, שפירושה המילולי שסע בנפש, מתחילה בגיל צעיר, ואנשים מתרחקים בהדרגה מיחסים בין אישיים ומהמציאות וחיים בעולם של מופנמות; מדובר בהפרעה נפשית קשה שבה נראות הפרעות משמעותיות בחשיבה, בתחושה ובהתנהגות. ליקויים בהתפתחות אזורי המוח המספקים את שלמות האישיות משבשים את שלמות המחשבות, הרגשות וההתנהגויות. כתוצאה מכך, נוצר המצב שאנו מכנים דיסוציאציה, כלומר פירוק חלקי השלם.
האם סכיזופרניה גנטית או שהיא מתרחשת לאורך זמן?
הסיבות לסכיזופרניה טרם הובהרו. במשך 20-30 שנה, סכיזופרניה הוכרה יותר ויותר כהפרעה התפתחותית של המוח. חשיבות התורשה עולה עוד יותר אצל חולי סכיזופרניה מוקדמים. גם אם הדעה כי הגורם למחלה הוא הפרעה מוחית שטרם הוכחה, אין להמעיט בקיומם של גורמים סביבתיים ופסיכולוגיים בהופעת הפרעה זו ובהחמרות הנראות מעת לעת. השכיחות של סכיזופרניה בכל אוכלוסיה בוגרת ברחבי העולם היא כ-1%. אם אחד ההורים חולה, הסיכון למחלות בילדים הוא 13%; אם לשניהם יש מחלות, שיעור זה עולה ל-35-40%. ככל שהקרבה מתרחקת, שיעורים אלו יורדים.
במחקרי תאומים, הקונקורדנציה (שיעור תחלואה נלוות) הייתה 10-15% בתאומים אחים; זה 35-47% בתאומים זהים. כפי שניתן לראות, מקום הירושה כגורם סיכון הוגדר סופית, אך סוג וצורת ההעברה הגנטית טרם ידועים. נטען כי קיים מעבר רב-גני ורב-פקטוריאלי (פוליגני ורב-פקטוריאלי).
באיזה טווח גילאים זה נפוץ יותר?
זה יכול להתחיל בכל מיני מתחים פסיכולוגיים, בעיקר בין הגילאים 18-25. למרות שהיא נדירה, המחלה יכולה להתחיל בילדות (לפני גיל 13). בעוד שכיחותו היא 1% במבוגרים, היא 1-5 לעשרת אלפים בילדות. סכיזופרניה מסוג פרנואידית עשויה להופיע מאוחר יותר, בגיל 30-40.
עם איזה מחלות פסיכולוגיות זה מבולבל?
תסמונות מוח אורגניות, לרוב ללא סימנים פיזיים ברורים; מחלות מוח מסוימות (כגון אפילפסיה); פסיכוזות הנובעות מגורמים רעילים (כגון אמפטמין, LSD, קוקאין, קנאביס); הפרעות דיסוציאטיביות (דמויות היסטריה); הפרעות פרנואידיות; זה יכול להתבלבל עם השפעות חמורות והפרעות אישיות.
מהם תסמיני המחלה?
תסמינים ראשוניים של המחלה: זה יכול להיות עם אובססיות שונות, עיסוקים מטפיזיים-דתיים, פחדים, ולפעמים זה יכול להתחיל כדיכאון או אפיזודה מאנית קשה.
סימפטומים בולטים (אופייניים) של המחלה: הפרעות במחשבה ובתפיסה (הזיות ואשליות), הפרעת דיבור (כגון סטיות וסלט מילים), התנהגות מאוד לא מאורגנת או קטטונית; השפעה קהה; תסמינים שליליים (שליליים) כגון ירידה בדיבור וברצון. המטופל ירד בעניין בעבודה, בפעילויות חברתיות, ביחסים בין אישיים, במראה אישי והיגיינה.
כיצד מאבחנים את המחלה? כיצד מתבצע הטיפול?
שניים או יותר מהתסמינים האופייניים למחלה חייבים להיות נוכחים במשך חודש אחד לפחות. חייב להיות חוסר איזון משמעותי או הידרדרות בחיי העבודה של האדם או הרמוניה בין אישית. תסמיני המחלה חייבים להימשך לפחות שישה חודשים, וסימני אבחון אופייניים חייבים להיות נוכחים לפחות חודש מתוך ששת החודשים הללו. לא אמורה להיות הפרעה נפשית או אורגנית אחרת במוח בתמונה המתקבלת. תסמינים אלו אינם אמורים לנבוע משימוש בסמים/חומרים.
טיפול חשוב לאשפז את החולה בהתקף הראשון במרפאה הפסיכיאטרית ולבצע את הבדיקות (בדיקות מוח ומבחנים פסיכומטריים). לטיפולים ביולוגיים ולטיפולים פסיכו-סוציאליים יש מקום בטיפול במחלה. טיפולים תרופתיים נמצאים בחזית הטיפולים הביולוגיים. התקפי מחלות שכיחים יותר בחולים המסרבים להשתמש בתרופות; מסיבה זו, מומלץ לבצע טיפולי מחט תוך שרירית כל שלושה עד ארבעה שבועות בחולים כאלה. טיפול בהלם אלקטרו יכול להיות מיושם בחולים עמידים לטיפולים תרופתיים, נסערים מאוד או בעלי נטיות אובדניות. כיום, שיטה זו כבר אינה בשימוש לעתים קרובות במיוחד בסכיזופרניה.
מהם הטיפולים הפסיכו-סוציאליים לסכיזופרניה?
בנוסף לטיפולים הביולוגיים, טיפולים פסיכו-סוציאליים הם חלק חשוב מאוד בטיפול בסכיזופרניה. כי הטיפולים התרופתיים אינם שלמים בטיפול במחלה. קבוצות מיומנויות פסיכו-סוציאליות, קבוצות פסיכו-חינוכיות, ריפוי בעיסוק (קרמיקה, ציור, מלאכת יד, תפירה, מוזיקה וגינון), פעילויות חברתיות (שעות בידור, ספורט, קולנוע ועוד) במרכזי שיקום, בתי חולים יום ועמותות סכיזופרניה, אשר גדלו בשנים האחרונות. מספר בשנים האחרונות בארצנו. פעילות קולקטיבית) וייעוץ פרטני (בנושא תעסוקה, חינוך ודיור וזכויות סוציאליות). שיעורי ההתאבדות ירדו בחולים שנכללו בתכנית הפסיכו-סוציאלית, הזדמנויות התמיכה החברתיות גדלו, הקונפליקטים עם משפחותיהם פחתו, מספר האשפוזים ירד ומשך האשפוז התקצר.
אם מתחילים טיפול תרופתי, כמה זמן יש להשתמש בתרופה? האם לתרופות יש תופעות לוואי? האם סכיזופרניה חוזרת לאחר הטיפול?
ניסיון קליני ותצפיות הם לכל החיים בחולים קשים; מראה שחולים קלים ובינוניים צריכים להשתמש בתרופות במשך שנים. בעוד ששיעור התחלואה בשנית בעוד שנה בחולים הנוטלים תרופות הוא 16-23%, שיעור זה עולה ל-50-72% בקרב אלו שאינם נוטלים תרופות. לאחר ההתקף החריף, טיפול תחזוקה צריך להיות לפחות שנתיים. אצל אלו שעברו יותר מהתקף אחד, הטיפול התרופתי צריך להימשך לפחות חמש שנים. למרות שלתרופות המשמשות בטיפול יש תופעות לוואי, בשנים האחרונות מיוצרות פחות תרופות תופעות לוואי. ישנן אמונות שווא רבות בקרב הציבור בנושא זה, ואלה משפיעות באופן שלילי מאוד על חולים סכיזופרניים. קודם כל, התרופות בהן משתמשים אינן תרופות, הן טיפוליות. תרופות אלו אינן משבשות את מבנה המוח וההשפעה על איברים אחרים אינה גדולה מתרופות אחרות. תופעות לוואי; "תמונה דמוית פרקינסוניסן" עשויה להופיע בשיעור של 30% בטיפולים תרופתיים מהדור הישן. על מנת להימנע מתסמינים אלו, מוסיפים לטיפול תרופות נגד פרקינסוניזם. הנמנום, השכיח יותר בתחילת הטיפול, פוחת בהמשך.
יובש בפה, עצירות, אצירת שתן, אי שקט, ירידה פתאומית בלחץ הדם, קצב לב מוגבר, רתיעה מינית או הפרעה בתפקוד המיני, אי סדירות במחזור החודשי ועלייה במשקל.
כיצד אמורים להיות חיי היומיום של חולי סכיזופרניה? האם הם צריכים לעשות שינויים בחיי העבודה או הלימודים שלהם?
לאחר הטיפול בתקופת ההחמרה של המחלה, החולה יחזור במוקדם או במאוחר לחברה. מספר תוכניות תמיכה פסיכו-סוציאליות כגון אבחון המחלה, שיקום קוגניטיבי, הכשרה תעסוקתית ותעסוקתית מיושמות על חולה סכיזופרני המטופל בתרופות. מטרת הטיפולים היא לאפשר למטופל לקחת אחריות על עצמו ולמנוע ממנו להתבודד מהחיים. החולה, שאינו יכול ללמוד להסתגל בחברה ואינו יכול לחיות 'בחוץ', מאושפז שוב. עם זאת, אין די בהעלאת המודעות לחולה ולמשפחתו בלבד.
יש להבטיח סולידריות נגד אפליה נגד קבוצת חולים זו בחברה. יש ליצור הזדמנויות עבודה לחולי סכיזופרניה בתמיכת הממשלה והסקטור הפרטי כאחד. נקבע כי הסיכון להישנות המחלה מופחת כאשר מופעלים על החולים שיקום תעסוקתי וריפוי בעיסוק. לא המחלה, אלא בעיות סביבתיות, הן שמונעות מרוב החולים לעבוד.
איזו עצה היית נותן לקרובים של חולים סכיזופרניים?
בני המשפחה ממלאים את התפקיד החשוב ביותר בטיפול בסכיזופרניה. למרות שהפסיכיאטר מטפל ומטפל בחולה, צוות בית החולים מבלה את רוב חייו עם משפחתו. מסיבה זו, חינוך המשפחה, הסביבה והחברה כולה מהווה חלק חשוב ביותר בטיפול במחלה. יש ליידע את משפחתו של החולה המאובחן כסכיזופרניה על המחלה ולהעלות את מודעותם. יש לחנך משפחות עם סכיזופרניה כיצד לטפל בחולה וכיצד לרכוש את אמון החולה. עם הגידול בארגונים לא ממשלתיים בשנות ה-90, הוקמו עמותות בהשתתפות חולי סכיזופרניה וקרוביהם. בעמותות אלו יושמו תכניות בהן חונכים חולים ומשפחות על המחלה. מטרתו היא לשפר את המיומנויות של פעילויות שהן חלק מחיי היומיום כגון סידרת המיטה וקניות. במקביל, הסביבות הללו הפכו למקום שבו גם קרובי משפחה של חולים יוצאים, מתכנסים ומשתפים בבעיותיהם. ביוזמות העמותה מתארגנים סימפוזיונים וקונגרסים למפגש בין חולים, קרוביהם ואנשי מקצוע אחרים בתחום הבריאות. בנוסף, מתקיימים קמפיינים נגד סטיגמה וצעדות סכיזופרניה.
מה שהמשפחה צריכה לעשות בנוגע לטיפול רפואי זה לעקוב ולספק את התרופות של החולה, הם לא אחראים לטיפול הרפואי של החולה. נצפה כי הסביבה הרגשית בתוך המשפחה חשובה מאוד במהלך והטיפול במחלה.
האם לחולים סכיזופרניים יש נטיות אלימות?
קיימת אמונה כוזבת בחברה שלאנשים עם סכיזופרניה יש פוטנציאל לבצע פשעים בכל רגע. לחדשות הכוזבות בעיתונות יש חלק גדול בהתהוותה של אמונת שווא זו. חלק מהמטופלים המאובחנים עם סכיזופרניה עשויים להראות נטייה לאלימות, אך אלימות היא לא אחד התסמינים העיקריים של סכיזופרניה. בהשוואה לאנשים רגילים, נקבע שלסכיזופרנים יש סיכוי גבוה פי 2.4 לעסוק בהתנהגויות אלימות כמו מעורבות בקטטות, שימוש באקדח ופגיעה במישהו. גורמים לאלימות בסכיזופרניה: הזיות ואשליות הנראות במהלך החמרות, שימוש בסמים עם סכיזופרניה, הפרעות נוירופסיכולוגיות ונזק מוחי, נוכחות של הפרעת אישיות אלימה כמו אישיות אנטי-חברתית וגורמים תרבותיים.
עוינות, מחשבות על פגיעה והזיות שמיעה (הזיות) שמופיעות בתקופת ההחמרה החריפה הן הגורמים החשובים ביותר לאלימות בסכיזופרניה. הסיכון להתאבדות עלה פי 13 בקרב אנשים שאובחנו עם סכיזופרניה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. התאבדות היא אולי הסיבה היחידה למוות מסכיזופרניה.
