חריקת והידוק שיניים הנגרמים מפעילות שרירי הלעיסה ביום או רק בלילה מוגדרים מדעית כברוקסיזם. המגע המתמשך בין השיניים כתוצאה מהתכווצות שרירי הלעיסה מכונה "הידוק שיניים", בעוד שההמשך הקצבי של תהליך הלעיסה ללא נטילת חומר כלשהו בסביבת הפה נקרא "חריקת שיניים". אורתודנט ורופא שיניים ד"ר Hakan Dönmez קבע כי ברוקסיזם נראה ב-8-10% מהחברה וב-8-38% מהילדים, ובמובן זה, אבחון מוקדם וטיפול חשובים מאוד.
טיפול בברוקסיזם; דנמז הדגיש כי זה צריך להיעשות על ידי רופאי שיניים מומחים במחלות מפרקי הלסת ומומחים בכאבי ראש וצוואר. הוצע כי השכיחות של bruxism בקרב אנשים עם מחלת מפרקים טמפורומנדיבולרית היא בין 26% ל-66%.
גורמים הגורמים לברוקסיזם;
1) גורמים מורפולוגיים
הפרעות אנטומיות באזור הלסת, שיניים לא מיושרות, שיניים לא תואמות בלסת הנגדית וטיפולי שיניים לא נכונים
2) גורמים פסיכו-סוציאליים
חרדה, מתח או מתח, כעס או עצבנות מדוכאים, סוג אישיות תוקפני או היפראקטיבי
3) גורמים נוירולוגיים
כתוצאה מטראומות מוחיות וכמה מחלות נוירולוגיות
4) גורמים פתופיזיולוגיים
ברוקסיזם עלול להתרחש עקב המתח במהלך השינה או במהלך ההקלה הפתאומית של השינה. השכיחות של bruxism מוגברת אצל אנשים עם תסמונת דום נשימה בשינה וכתוצאה מהפרעות שינה.
5) הפרעות במערכת העצבים המרכזית
זהו סיבוך של מחלת הנטינגטון או פרקינסון.
6) תופעות לוואי תרופתיות
הפרעות הנובעות מטראומה עלולות להתרחש עקב התמכרות לעישון ולאלכוהול.
7) סיבות מערכתיות
טפילי מעיים, חסרים תזונתיים, אלרגיות ומחלות אנדוקריניות עלולים לגרום לברוקסיזם.
טיפול בברוקסיזם
הגורם העיקרי המנחה את שיטות הטיפול בצורה נכונה הוא האבחנה הנכונה. האבחנה הנכונה נעשית על ידי ההיסטוריה של המטופל (אנמנזה) וניתוח נכון של ממצאים קליניים. במקרים בהם נדרש מידע נוסף, מתווספים ממצאי הדמיה וממצאי מעבדה ותכנון הטיפול מתבצע לאחר איסוף הנתונים.
גישות הטיפול בברוקסיזם המיושמות כיום נאספות ב-3 קבוצות עיקריות;
1) מכוון אישיות
2) גישה פרמקולוגית
3) גישות סגר (איזון סגר, טיפול אורתודונטי, שיקום סגר)
1) גישות טיפול מוכוונות אישיות
א) טיפול בביופידבק
המטרה היא שהמערכת, שנפגעה אך לא איבדה את תפקודיה, תוכל להיות מוצלחת יותר על ידי האדם. שיתוף הפעולה של המטופל חשוב. זה מספק מודעות לתפקודים שבדרך כלל מתרחשים באופן לא רצוני ומספק לאנשים את היכולת לשלוט בשרירים שלהם.
ב) טכניקה למניעת הרגלים
מלמדים את המטופל כמה תרגילים. התוצאות המוצלחות של התרגילים תלויות בכך שהיחידים ימשיכו את התרגילים הנלמדים לאורך זמן.
ג) טיפול פסיכיאטרי
יש לשקול גישת טיפול פסיכיאטרי רק כאשר יש חשד לסיבות פסיכולוגיות שיגבירו את בעיית חריקת השיניים, ויש להפנות את המטופל לפסיכיאטר לצורך פתרון סיבות פסיכולוגיות, ולא לטיפול בברוקסיזם.
ד) היפנוזה
נדונים מדעיות ונחיצותו.
ניתן ליישם גם טכניקות כמו מודעות להרגלי מדיטציה, שליטה בעודף ממריצים כימיים (קפאין, ניקוטין וכו') והפרעות שינה ושינוי הרגלים.
2) טיפול תרופתי
ישנם מקרים בהם השימוש בתרופות להרפיית שרירים והתוצאה שלו הצליחו.
בוטולינום טוקסין (בוטוקס) ניתן גם בהזרקה תוך שרירית (תוך שרירית). עם זאת, גישה זו אינה פותרת באופן קיצוני את הבעיה והיא משמשת לטיפול פליאטיבי עם שיתוק שרירים.
3) גישות סתמיות (משטח לעיסה).
א) פיצויים סתמיים
איזון סגר כרוך בשינויים קבועים בצורת החסימה של השיניים על מנת לחלק את העומסים בין מגע השן העליון והתחתון. זוהי גישת טיפול בלתי הפיכה המיושמת להגברת הנוחות, הבריאות והאסתטיקה של השיניים והלסתות. יש ליישם אותו בזהירות רבה ובצורה מוגבלת.
ב) טיפול אורתודונטי
בנוכחות סתימה, מדובר בתיקון החסימה בטיפול אורתודונטי.
ג) יישום של מכשירים סתמיים
הוא משמש יותר משיטות אחרות. מכשירי סתימה מוגדרים כ"משטחי סתימה מלאכותיים נעים" המיושמים לטיפול בהפרעות טמפורומנדיבולריות או להגן על השיניים מפני שחיקה. דווח כי 3.6 מיליון "שומרי לילה" מתקיימים מדי שנה בארצות הברית כדי למנוע נזקים כתוצאה מברוקסיזם. מכשירים סתמיים מכונים בפרסומים שונים "מישור שטוח", "סד מרפה שרירים", "שומר לילה" או "מכשיר אורתודונטי".
מטרות השימוש במכשירי סתימה בברוקסיזם:
i) כדי לצמצם או למנוע נזקים שעלולים להתרחש עקב שחיקה (בלאי שיניים),
ii) הפחתת הפעילות של שרירי הלעיסה (טמפורלית ומסה),
iii) לספק סימטריה בפעילות שרירים דו-צדדית,
iv) כדי ליצור נורמליזציה בדפוסי התכווצות השרירים,
v) לגרום למטופלים להיות מודעים להרגלים שלהם,
vi) למזער את משך המגע הפרא-פונקציונלי של השיניים.
יש ליידע אנשים לפני הפעלת המכשיר שמכשירי סתימה אינם מיועדים לטיפול בברוקסיזם, אלא להאט או למנוע את התקדמותן של בעיות שעלולות להתרחש במערכת הלעיסה.
ברוקסיזם בילדים הוא בדרך כלל פיזיולוגי, כלומר לא מזיק. לעתים קרובות, אם יש מגע מוקדם בחלק מהשיניים, מערכת הלעיסה מנסה ליצור מבנה שיניים פונקציונלי יותר על ידי שחיקתה. לכן, בדרך כלל אין צורך בטיפול. מכשירי סתימה העשויים מחומר אקרילי רך ו/או קשיח יכולים לשמש בילדים עם ברוקסיזם אקטיבי בגדלים שיש לטפל בהם. במחקר שנערך בקבוצת הגיל 3-5, נאמר כי שחיקת השיניים ממשיכה לעלות אצל ילדים שאינם משתמשים במכשירים תוך-אורליים, וכי שחיקת השיניים נפסקת בילדים המשתמשים במכשירים. מכיוון שהמכשירים המשמשים בילדים יכולים להשפיע על ההתפתחות, יש לבדוק אותם לעתים קרובות ולדאוג שתקופת השימוש תהיה קצרה ככל האפשר. לאחר 2-3 חודשי שימוש, יש לבדוק האם הברוקסיזם הפעיל ירד ולהפסיק את השימוש במכשיר. אם ברוקסיזם עדיין גורם לבעיות אצל ילדים שההתפתחות אצלם נמשכת במהירות, יש להחליף את המכשיר ולא לתת להתפתחות הלסת להאט או להיעצר.
ד) טיפול בהתשה
חשוב לקבוע במדויק כיצד התרחש האירוע בגישת הטיפול במקרים בהם נמצא שהגורם לשחיקה בשיניים הוא שחיקה אקטיבית. ניתן להחיל שינויים סתמיים קלים במקרים בהם ניתן להגביל את העומסים המועברים לשיניים באזורים בהם הבלאי אינו מתקדם. ניתן לשקול שחזורים קבועים לשימור שיניים בחולים עם שחיקה מתקדמת, במיוחד במקרים בהם הממד האנכי מופחת ורגישות השיניים לא נוחה ביותר.
