מחלת גרייבס היא מצב של יתר פעילות בלוטת התריס ומתרחשת עקב עבודה יתר של בלוטת התריס. אחד הגורמים הנפוצים ביותר לפעילות יתר של בלוטת התריס בארצנו הוא מחלת גרייבס. למרות שלעיתים קרובות הוא מוגדר כ"זפק רעיל" בקרב האנשים, הכוונה כאן היא לתמונה הקלינית המתרחשת עקב העבודה הקשה של בלוטת התריס.
מהן הסיבות לקברים?
זוהי מחלה אוטואימונית. המחלה נגרמת לרוב מנוגדנים נגד TSH, אחד ההורמונים המופרשים מבלוטת התריס. הם מגבירים את הייצור של הורמון בלוטת התריס. לעיתים, ניתן לראות מחלות אוטואימוניות של בלוטת התריס המתפתחות באמצעות נוגדנים אצל יותר מאדם אחד מאותה משפחה. מתחים קשים, תאונות, מחלות ותרופות מסוימות היו מעורבים בהתפתחות מחלת גרייבס.
מחלות אוטואימוניות יכולות להתקיים במקביל באותו חולה. לדוגמה, מחלות אוטואימוניות של רקמות שונות בגוף כמו ויטיליגו, דלקת מפרקים שגרונית, זאבת אדמנתית מערכתית, מיאסטניה גרביס יכולות להתקיים במקביל.
מהן תלונות על מחלת גרייבס?
מחלת גרייבס מתבטאת לעיתים בגילויי זפק, עיניים ועור. עלולות להתפתח תלונות כמו דפיקות לב, הזעה, ירידה במשקל, מראה חי והגדלת עיניים. בזמן הירידה במשקל, התיאבון של המטופל פתוח, למרות האכילה הוא יורד במשקל. ניתן לראות תלונות כמו חוסר סובלנות לחום, רעד בידיים, נשירת שיער, עור מזיע ולח, שלשולים, אי סדירות במחזור החודשי אצל מטופלות וירידה בחשק המיני.
תסמינים של מחלת גרייבס
אם הזפק של החולה גדול, ניתן לראות זאת בעין בלתי מזוינת. מלבד זאת, ניתן לראות במבט תוסס בעיניים ובצמיחת העין כלפי חוץ, אם בכלל, "אקסופטלמוס". העור מזיע ולח. ניתן לראות רעידות בידיים. ההפרדה בין ציפורניים לבשר עשויה להתבטא על הציפורניים.
כיצד מאבחנים את מחלת גרייבס?
במחלת גרייבס ניתן לבצע מלבד הבדיקה בדיקות דם, אולטרסאונד וסינטיגרפיה של בלוטת התריס ובדיקת ספיגת יוד. בדרך כלל, ערכי T3, T4 גבוהים ורמות הורמון TSH נמוכות. מלבד זאת, ניתן לזהות נוגדנים בבלוטת התריס (אנטי-TPO, אנטי-Tg, נוגדנים לקולטן TSH) גבוהים.
במחלת גרייבס, בדיקות דם המראות את תפקוד הכבד (SGOT-SGPT) ולעיתים האנזים פוספטאז אלקליין עשויות להיות גבוהות. לעתים נדירות, עלייה בסידן עשויה להיראות, ורמות הכולסטרול עשויות להיות נמוכות.
לאחר שהראו כי בלוטת התריס עובדת קשה בבדיקות דם, מבצעים אולטרסאונד של בלוטת התריס וסינטיגרפיה של בלוטת התריס ו/או בדיקת ספיגת I-131 רדיואקטיבית על מנת לזהות ספיגת יוד, שהוא חומר הגלם המשמש בזמן פעילות בלוטת התריס. מטרת הבדיקות הללו היא לבצע אבחנה מבדלת של מחלת גרייבס עם המחלה הנקראת "תירואידיטיס", שעלולה לגרום לעבודת יתר זמנית של בלוטת התריס. הטיפול בשתי המחלות שונה מאוד זה מזה.
אולטרסאונד של בלוטת התריס מבוצע בחולים מכיוון שהוא נותן לנו מידע על ידי הצגת גודל בלוטת התריס, נוכחות של גושים ומצב אספקת הדם.
טיפול בקברים
קיימות שלוש שיטות טיפול שונות.
טיפול תרופתי (אנטי תירואיד).
טיפול כירורגי (כריתת בלוטת התריס)
טיפול ביוד רדיו (טיפול באטום)
בדרך כלל מתחילים טיפול תרופתי ועוקבים אחר ההשפעות ותופעות הלוואי בבדיקות דם סדירות כל 6-8 שבועות. התרופות הניתנות נועדו להפחית את ייצור ההורמונים בבלוטת התריס. בין תופעות הלוואי של הטיפול התרופתי, ישנן פריחות בעור ב-6-7% מהמקרים, לעיתים רחוקות עלייה באנזימי כבד ואגרנולוציטוזיס, שאנו יכולים להגדיר כירידה בלויקוציטים בפחות מ-1% מהחולים. מסיבה זו יש צורך לפנות מוקדם יותר לרופא במקרה של כאב גרון, חום ופריחה בחולים שטופלו בתרופות.
לאחר שנה או שנתיים של טיפול, ניתן לראות "הפוגה", כאשר המחלה מוקלה זמנית. השארת בדיקות תקינות של בלוטת התריס למשך שנה ללא תרופות מוגדרת כ"הפוגה". גם אם היא בהפוגה, המחלה תמיד יכולה לחזור. כאשר מתרחשת הישנות, יש לשקול טיפול כירורגי או טיפול ביוד רדיואקטיבי.
טיפול כירורגי מיושם בחולי גרייבס עם גושים בבלוטת התריס וחשד לסרטן, בחולים עם תופעות לוואי תרופתיות, בזפק גדול מאוד ובחלק מהחולים בטווח ה-3 להריון כאשר נדרש אנדוקרינולוג. יש צורך להשתמש בתרופת בלוטת התריס המקובצת כ"לבותירוקסין" לכל החיים, שכן בלוטת התריס תתפתח באיטיות (היפותירואידיזם) לאחר הניתוח בחולים שעברו ניתוח בבלוטת התריס. סיבוכים הקשורים למיתרי הקול, בעיות סידן זמניות או קבועות עלולים להתפתח לאחר הניתוח.
אפשרות טיפול נוספת היא טיפול ביוד רדיואקטיבי, המכונה בפי העם טיפול אטומי. מינון היוד הרדיואקטיבי בשימוש בחולי גרייבס נמוך בהרבה מזה שבו משתמשים בחולי סרטן, ובדרך כלל אין צורך בבידוד בחדר. השפעתו מתפתחת לאט לאחר הטיפול.
לסובלים ממחלת בלוטת התריס במהלך ההריון יש סיכון גבוה יותר להפלה. טיפול תרופתי הוא הבחירה הראשונה לנשים בהריון ולסובלים ממחלת גרייבס. יש לעקוב מקרוב אחר חולים אלו. יש להשתמש במינון התרופות נמוך ככל האפשר כדי שלא תהיה בעיה לילד. טיפול ביוד רדיואקטיבי במהלך ההריון אינו מיושם בגלל הנזק שהוא יגרום לתינוק.
