הרעיון של זכויות החולה הראה התפתחות יוצאת דופן בשלושים השנים האחרונות. במיוחד בשנים האחרונות התפתחות זו תפסה תאוצה מהירה. אמנם זכויות החולה אינן באות לידי ביטוי כמושג, אך ישנם כללי אתיקה רפואית ותקנות משפטיות הבוחנים ומסדירים נושאים אלו, אך הם לא הספיקו כדי לענות על הצרכים והדרישות המשתנות לאורך זמן. לכן, הצורך בתפיסה זו ובתקנות חדשות הפך לברור יותר ויותר. תפיסת זכויות החולה מכסה את נגישות המטופלים לשירותי בריאות בהתאם לזכויות האדם ומימוש זכויות אלו במובן הבסיסי ביותר בתחום הבריאות.
מקובל שהמחקרים הראשונים על זכויות החולה הופיעו בארצות הברית בשנות ה-70. בתהליך זה, איגוד בתי החולים האמריקאי פרסם את "הצהרת זכויות החולה" ב-1973. למרות שמדובר בהכרזה לאומית, זהו המסמך הראשון הידוע בנושא זה. היוזמה הבינלאומית הראשונה בנושא זכויות החולה התממשה עם אימוץ הצהרת ליסבון על ידי האיגוד הרפואי העולמי ב-1981. מושג זה משך את תשומת ליבו של ארגון הבריאות העולמי וגרם לו לגלות עניין בנושא. בשנת 1994 אומצה ארגון הבריאות העולמי "קידום זכויות החולה באירופה, הצהרת אמסטרדם". ב-1995, ארגון הבריאות העולמי הרחיב והעשיר את היקף הצהרת ליסבון שאומצה ב-1981. הצהרות אלו גם גרמו לכמה מדינות לבדוק את התקנות החוקיות שלהן ולסדר אותן מחדש בהתאם לזכויות החולה. להתפתחויות אלו היו השלכות בארצנו והעלו את הנושא לסדר היום הלאומי. כתוצאה מתהליך זה; תקנת זכויות החולה, שהיא הטקסט המשפטי הראשון המכיל קריטריונים בינלאומיים בטורקיה, נכנסה לתוקף ב-1 באוגוסט 1998.
זכויות החולה; יש להתייחס אליו כמערכת של עקרונות המסדירים את היחסים ההדדיים בין הרופא, המטופל ומוסד הבריאות. ניתן לפרט את ההיקף וכותרות המשנה של עקרונות אלה כדלקמן:
זכויות חולים
הזכות למידע:
בתהליך הרפואי של המטופל;
• כל מיני עובדות רפואיות,
• עם היוזמות והתגמולים הכספיים שיש להחיל עליו
• יש לו את הזכות לקבל מידע לגבי הסיכונים והיתרונות של התערבויות אלו והטיפולים האלטרנטיביים שניתן ליישם.
• השגת כל מיני זהות ומידע מקצועי על צוותי הבריאות המשרתים ו
• זכותו לקבל חוות דעת שנייה בכל שלב של הטיפול.
הזכות לטיפול רפואי וטיפול:
כל מטופל;
• ליהנות משירותי בריאות באופן שווה ובכבוד, ללא הבדל גזע, שפה או דת,
• היכולת לבחור ולשנות את מוסד הבריאות, הרופא ואנשי בריאות אחרים,
• השתתפות או סירוב לקבל החלטות רפואיות ותוכניות טיפול הקשורות אליו; וכן
• בעל זכות גישה לטיפול רפואי בכל עת.
זכות הסכמה מדעת:
המטופל;
• יש לה את הזכות לבקש הסכמה מדעת לכל מיני יוזמות.
הזכות לפרטיות וכבוד לחיים פרטיים, שמירת רשומות רפואיות:
המטופל;
• בקשה שכל המידע יישמר בהתאם לעקרונות הסודיות,
• בקשה להגנה מלאה ומדויקת על הרשומות הרפואיות,
• יש לו את הזכות לגשת לרשומות אלו בעצמו או במי שהסמיך.
זכות הגשת בקשה:
המטופל;
• נגיש בקלות,
• מקשיב לעצמו,
• זכותו למצוא בבית החולים מנגנון הפניה בו יוכל לבטא את בעיותיו בקלות.
מצד שני, למטופל יש גם אחריות למלא.
אחריות המטופלים
• לחלוק מידע מלא ומדויק על מצב הבריאות שלך עם צוות הבריאות.
• לשתף את הדאגות והשאלות שלך לגבי תוכנית הטיפול שלך ו/או הטיפול שלך עם צוות הבריאות לצורך השלמת מוצלחת של תוכנית זו.
• עקוב אחר ההמלצות של האנשים האחראים העיקריים על הטיפול הרפואי שלך לגבי תוכנית הטיפול שלך.
• לקיחת אחריות על החלטה זו לאחר שהודיעו לך על מה שאתה עלול לחוות אם לא תיישם או תדחה את תוכנית הטיפול שלך.
• ציית לכללים ולנהלים של בית החולים במהלך שהותך בבית החולים.
• לדעת שלכל שירות שניתן יכול להיות ערך כספי ולעמוד בכך.
• כיבוד זכויותיהם של מטופלים אחרים, עובדים וכל אדם שיש לך קשר איתו בבית החולים.
• הודע לרופא או לאחות שלך כדי לקבוע ניהול כאב יעיל יותר כאשר אתה חווה כאב חדש או בלתי נשלט.
למרות ההתפתחויות בשנים האחרונות, מתעוררים מדי יום צרכים חדשים בשל הממדים השונים של זכויות החולה, והדבר מצריך תקנות חדשות. לדוגמה, בשנת 1996 פרסמה האיגוד הרפואי העולמי את "הצהרת DTP על זכויותיהם של ילדים מאושפזים". שוב, ההסתדרות הרפואית העולמית תיקנה את "הצהרת הלסינקי", הכוללת את נושא המחקר הרפואי על נושאים אנושיים, בשנת 2002. מחקרים אלו מטרתם להבטיח שכולם יקבלו טיפול בריאות אנושי. בהתחשב בכך שכל אדם הוא חולה פוטנציאלי, יתפס טוב יותר עד כמה חשוב לדעת, להגן ולסייע בהגנה על זכויות החולה.
