הפרעה דיסמורפית בגוף, הידועה גם בשם דיסמורפופוביה, היא הפרעה נפשית חמורה הנפוצה ברחבי העולם. הם מאמינים שהם מכוערים למרות שבמציאות הם נראים נורמליים. הלוקים בהפרעה זו עלולים להפסיק לעבוד וליצור קשרים חברתיים, להישאר בבית, ואפילו לשקול התאבדות.
הפסיכולוג הקליני המומחה והמטפל בהיפנוזה, מהמט בשקאק, נתן מידע חשוב על דיסמורפופוביה, הידועה בכינויה 'מחלת המראה':
כמו מפלצת מכוערת, מעוותת ומגעילה...
"אדם דיסמורפופובי אובססיבי לצורה ולמראה של כל איבר, לא אוהב את עצמו, חושב שהוא מכוער. למרות שכולם אומרים שזה נורמלי, היא מרגישה לא בנוח, עדיין חושבת שהיא מכוערת. הוא לא מרוצה מהמראה שלו, גם אם הוא הולך לקוסמטיקאית ועובר עשרה ניתוחים. בעיצומם של ענייני היומיום, במהלך שיחות, ישיבה ליד השולחן, קריאה; למעשה, בכל מקום ובכל שעה ביום, זה האדם שבאמת לא מרוצה מהפחד מכיעור.
אם ישנה חריגה פיזית קלה, החרדה של האדם מגיעה לממדים קיצוניים. חרדה זו גורמת למצוקה או חוסר תפקוד משמעותי מבחינה קלינית בתחומים חברתיים, תעסוקתיים או חשובים אחרים.
אנשים דיסמורפופובים לא מבינים איך הם נראים, אפילו כאשר חוסר השלמות החזותי הנתפס הוא מינימלי או שאין פגם במראה החיצוני. הם עשויים לראות את עצמם כמכוערים או מעוותים, או אפילו כמפלצת נוראית. דאגות לרוב מתמקדות בפנים או בראש. חרדת מראה קשה לשלוט או להתנגד. זה גונב בממוצע 3 - 8 שעות ביום מחייו של הפרט. חרדות אלו קשורות לרוב לפחד מדחייה ודימוי עצמי נמוך, רגשות בושה, חוסר ערך ואי נעים.
בנוסף, למטופלים רבים יש תפיסה שאחרים מוצאים אותם מכוערים כשהם מסתכלים על אשמתם, מדברים עליה או צוחקים עליה.
זה לוקח כמה שעות ביום
רוב החולים מפגינים התנהגויות קומפולסיביות חוזרות ונשנות. התנהגויות נפוצות כוללות בדיקת המראה, השוואה עם אחרים, טיפוח יתר (איפור, עיצוב שיער), הסוואה (כובע, ביגוד או איפור), החלפת בגדים תכופה, חיפוש ביטחון, קילוף עור ודיאטה. התנהגויות אלו נמשכות מספר שעות ביום וקשה לשלוט בהן.
לדוגמה, הוא יכול להיות בחיפוש מתמיד, אומר שהוא צריך לאבד חצי מידה למרות שהוא רזה לחלוטין. ייתכן שיחלפו שעות עד שהוא ישווה את צורת אפו לזו של אחרים. הוא יכול להתעסק עם הסנטר...
מתחיל בגיל ההתבגרות המוקדם
דיסמורפופוביה יכולה להופיע גם בילדות, אבל דיסמורפופוביה יכולה להתבטא לעיתים קרובות בגיל ההתבגרות המוקדמת, יחד עם בעיות בגרות. בגיל ההתבגרות, זוהי תכונה תקופתית שכיחה מאוד שאנשים מודאגים מדי מהמראה של עצמם, מוצאים פצעון, אף או אלמנט פיזי אחר מכוערים, ודואגים לו יותר מדי.
עם זאת, אצל אלה שיש להם בעיות קיצוניות למצוא חן, מטופלים ומקובלים, ואלו שיש להם בעיות עם הערכה עצמית ואמון, בעיה זו עלולה להיות קשורה לאלמנט פיזי, גם לאחר גיל ההתבגרות, תפיסת הפגם הפיזי עלולה להפוך קבוע וזה עלול להפוך לאובססיה.
שימת לב למצב זה בגיל ההתבגרות וקביעה שהבעיה היא בעצם פסיכולוגית ולא פיזית בתקופה זו יכולה למנוע מהאדם לסבול מדיסמורפופוביה בבגרותו.
לך לרופא לפני האסתטיקאי
דיסמורפופוביה יכולה להיות קשה לאבחון בעולם של ימינו, שבו ניתוחים אסתטיים הופכים נפוצים יותר ופעולות אסתטיות מקובלות יותר ויותר כנורמליות, מכיוון שנראה שמטופלים רבים פונים לאסתטיקה רק בשביל מראה חלק יותר. הם מהססים לדווח על הסימפטומים שלהם, מחשש שדאגותיהם יהיו מופרכות. עם זאת, גם אם הרופאים האסתטיים מבצעים את הפעולה המתאימה ביותר, הם אף פעם לא מרוצים וממשיכים להתלונן, ולכן הם מופנים לרוב לפסיכיאטר/פסיכולוג.
• האם אתה חושב כל הזמן על המצב הגופני שאתה לא מרגיש איתו בנוח, משווה את עצמך לאחרים והופך לא מאושר?
•
• האם המחשבה שלא אוהבים אותך ושאתה נראה מכוער הפכה למחשבות שחוזרות על עצמן?
•
• האם אתה חושב שכולם רואים ושמים לב לאיבר שלך שאתה מוצא מכוער ומוצאים אותך מכוער מאוד בגלל המראה הזה?
•
• האם אתה תמיד נוטה להסתיר את המראה שלך או חלק מגופך, האם אתה תמיד נמנע מתקשורת כדי שאנשים יראו את זה?
•
• האם לחשש הזה לגבי המראה שלך יש השפעה על חייך? אם כן: האם זה השפיע באופן משמעותי על חיי החברה, הלימודים, העבודה או היבטים אחרים בחייך?
אם אתה מודאג לגבי המראה שלך בדרך כלשהי והמוח שלך עסוק כל הזמן בדאגה הזו ויש לך חששות אלה כבר די הרבה זמן; בעלי מאפיינים דומים למצבים אלו זקוקים לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש לפני קוסמטיקאי מכיוון שהבעיה היא פסיכולוגית. גם אם תתבצע ההתערבות האסתטית הטובה ביותר באיבר שצריך לתקן, הבעיה עלולה להימשך.
האם יש טיפול?
אנשים דיסמורפופוביים עשויים להיות בעלי חברים מוגבלים או ללא חברים והם נמנעים ממערכות יחסים ואינטראקציות חברתיות אחרות. הם חווים מתח גבוה בצורה יוצאת דופן ואיכות חייהם נמוכה באופן ניכר.
מטופלים רבים מראים גם ליקויים בקריירה האקדמית, המקצועית או בתפקודם. מי שעומד בכמה מהקריטריונים לעיל חייב להודות שהוא צריך פסיכולוג לפני שהוא הופך לאסתטיקאי.
רוב החולים דיסמורפופוביים מתעקשים לפנות לטיפול כירורגי. חלק מייאוש עשוי אפילו לנסות לבצע ניתוח משלהם (לדוגמה, ניסיון מתיחת פנים עם מהדק).
אנשים לא מיומנים יכולים לפנות אל מה שנקרא אסתטיקאים מתחת למדרגות. חלק מהמטופלים שאינם מרוצים מהטיפול שלהם עלולים לחוות רמות גבוהות של בעיות פסיכולוגיות, עד לסכנת התאבדות, או להפגין אלימות כלפי הרופא.
בהתאם לרקע הפסיכולוגי של הבעיה שחווה האדם, הטיפול עשוי להימשך זמן רב או קצר. בהתאם לאישור המומחה, טיפול תרופתי ופסיכותרפיות נלוות יכולים לספק שקט נפשי בפרק זמן מסוים.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי ותמיכה נלווית בהיפנוזה יכולים לספק יתרונות רציניים למטופלים כאלה. חיוני שתהליך הטיפול יתבצע על בסיס פסיכולוגי לפני התערבות אסתטית, ובטיפול פסיכולוגי סיכויי ההחלמה תמיד גבוהים.
