התעלפות היא אובדן הכרה זמני המתרחש עם שינויים פתאומיים בהכרה ובכוח השרירים. התעלפות, שהיא תלונה מאוד דרמטית, שכיחה יותר אצל בנות והשכיחות הגבוהה ביותר היא בין הגילאים 15-19. מומחה לקרדיולוגיה מולדת-ילדים פרופ' ד"ר אלפאי צ'ליקר, שאמר כי הגורמים העיקריים להתעלפות הם מחלות לב או בעיות במחזור הדם, הפרעות נוירולוגיות והיפוגליקמיה, הדגיש כי שיעור ההתעלפויות כתוצאה ממחלות לב הוא 10%.
מהן הסיבות להתעלפות של הלב ומערכת הדם?
התעלפות וסובגלית: זה שכיח אצל בנות ובמהלך המעבר מילדות לחיים בוגרים. לפני התעלפות, למטופל יש תסמינים כמו בחילות, חיוורון והזעה. אם מבחינים בו בזמן, ניתן למנוע זאת על ידי הנחת המטופל והרמת רגליו. רעב, עייפות, עמידה בשקט לאורך זמן (כגון טקסים), הימצאות בקהל גורמים להתעלפות מסוג זה. זה נפוץ יותר בקיץ. למטופלים רבים יש לעתים קרובות תסמינים של סחרחורת וסחרחורת בעת קימה. סוג נפוץ זה של התעלפות נוטה לרדת עם הזמן.
התעלפות רפלקסית: כאב מתרחש במהלך אירועים כגון ראיית דם, מתן שתן. שיעול יכול להיות בעיות במערכת העיכול (כאבי בטן), לאחר פעילות גופנית, לאחר ארוחה.
התעלפות עקב מחלות מסתמי לב: זה עלול להתרחש במחלות מסתמי אבי העורקים או קרדיומיופתיות מסוימות הגורמות להיצרות של מערכת היציאה של החדר השמאלי.
יתר לחץ דם ריאתי ראשוני:עלול לגרום להתעלפות, מחלה נדירה.
בעיות מולדות או נרכשות בעורקים הכליליים: זה נדיר ביותר בילדות.
סיבות להפרעות קצב: קצב לב איטי מדי או מהיר מדי עלול לגרום להתעלפות. סוגי התעלפות מסוכנים במיוחד הן המחלות בקבוצה זו.
עצירת נשימה מתחילה כשהתינוקות בני 6 חודשים...
התקפי עצירת נשימה מתרחשים אצל ילדים צעירים ולאחר בכי. שישה חודשים היא התקופה הראשונית השכיחה ביותר, הנמשכת עד שנתיים. זה בדרך כלל מסתיים לפני גיל 5. ראשית, יש בכי חזק, ובסוף הבכי הילד נפצע. לאחר מכן, הוא לא יכול לנשום ומתאושש תוך כדקה.
התעלפות רפלקסית נראית בילדים בני 12-24 חודשים.
ניתן לראות התעלפות רפלקסית בין 12-24 חודשים. לאחר אירוע כמו פציעה, כאב או פחד, הנשימה נעצרת בפתאומיות והילד מאבד את הכרתו מבלי לבכות. צבעו הופך חיוור והטונוס של השרירים אובד. לפעמים יתכנו התכווצויות בשרירים לילדים אלו יש היסטוריה של אירועים דומים במשפחותיהם. שני מצבים אלו, שאין להם טיפול ספציפי, נעלמים מעצמם עם הזמן.
אמצעי זהירות שיש לנקוט נגד התעלפות אצל ילדים...
הדרכה והבטחה: יש לפנות לכל מטופל באופן שונה מבחינת הסיבות, צריכת מלח ונוזלים, תרופות בשימוש ותדירות וחומרת ההתעלפויות. מומלץ להתרחק ממצבים החושפים זאת.
תמרונים פיזיים: במהלך תסמינים מוקדמים, יש לייעץ למטופל לשכב על הגב תוך הנחת רגליו במקום גבוה. זה יכול למנוע התעלפות על ידי השפעה זהה בישיבה ובכריעה. ניתן להמליץ על גרבי לחץ במיוחד למטופלים החשים סחרחורת והתעלפות בעמידה. יש ללבוש אותו במיוחד במהלך היום ולהסיר אותו בערב.
טיפול בנוזלים: הגברת צריכת נוזל הפה ומלח היא אמצעי יעיל למניעת התעלפות. מומלץ למטופלים לקחת כ-2 ליטר נוזלים ביום ולקחת 2-4 גרם מלח.
תרופות: ניתן להשתמש בחוסמי B, פלודרוקורטיזון, מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין ותרופות הנקראות מידודרין. ניתן להשתמש בהם בחולים עם עילפון חמור ותכוף.
טיפול בקוצב לב: חלק מהמטופלים עשויים להזדקק לטיפול קבוע בקוצב לב. ניתן להשתמש בו במיוחד בחולים עם התעלפות עקב דום לב ממושך. לעתים נדירות יש צורך בכך.
מהם סוגי ההתעלפות המסוכנים?
יש לראות בהתעלפות מסויימת כבעלת סיכון גבוה ויש צורך בבדיקת לב מפורטת. המצבים האלה הם:
- התעלפות לאחר פעילות גופנית
- טראומה בזמן התעלפות
-היסטוריה משפחתית של מוות פתאומי
- בריחת שתן וקקי בזמן התעלפות
-איבוד הכרה ממושך לאחר התעלפות
- מחלת לב מולדת או נרכשת
עילפון, נפילה במחלות קצב תורשתיות גנטית
- כאבים בחזה לפני התעלפות
