פרופ' ד"ר. Semih Barlas קובע כי דליות הן חלק מתהליך המחלה הנקרא 'אי ספיקה ורידית'; קובע כי יש להעריך זאת על ידי מנתח לב וכלי דם מנוסה ומוסיף; אם דליות מוזנחת, זה עלול לסלול את הדרך להיווצרות קריש ברגל ולמצב קטלני הנקרא 'תסחיף ריאתי'.
לגבי היורש
השסתומים בורידי הרגליים (ורידים) המונעים את זרימת הדם חזרה כשהוא נוסע לכיוון הריאות לניקוי עלולים להפוך לבלתי ניתנים להפעלה. בתום זה מתחיל להצטבר דם בוורידים, בעיקר בחצי התחתון של הרגל, הלחץ עולה ודפנות הכלים מתחילות להימתח. באופן דומה, חולשה בדפנות הוורידים מייצרת את אותה תוצאה. ללא קשר לסיבה, התוצאה היא היווצרות דליות ברגליים.
היסטוריה משפחתית, גיל, מין, טראומה לוורידים, משקל עודף, אורח חיים ארוך טווח בישיבה או עמידה, כל הפרעה הורמונלית או שימוש בתרופה המכילה הורמונים מעלים את הסיכון לדליות.
דליות שאנו יכולים לראות מתחת לעור בעין בלתי מזוינת עלולות לגרום לכאב שניתן להגדיר כפעימה, כבדות, התכווצויות, צריבה, משיכה. כמובן, ורידים נפוחים, נפוחים וחסרי צבע אלה גורמים להפרעות ראייה אצל האדם. אבל האם הם באמת מסוכנים?
סכנה 1. כאב
באופן כללי, בעוד דליות גורמות לכאב, רוב האנשים מצהירים כי אין להם כאבים והם מוטרדים רק מהמראה. אלה שאומרים שיש להם כאבים עשויים לחשוב שהם מתמודדים עם בעיה בריאותית חמורה יותר אם הם לא יכולים להקל על תלונותיהם באמצעים פשוטים כמו הרמת הרגליים, הזזתן ולבישת גרבי לחץ.
סכנה 2. עליית לחץ ודליפת נוזלים בוורידים
העלייה בלחץ בוורידי הרגליים מביאה לבריחת נוזלים מהווריד לרקמות הסמוכות ולנפיחות (בצקת). נפיחות זו נותנת את התסמין הראשון בצורה של 'צלקת גומי גרב' מתחת לקרסול או לברך. אם כמות הנוזל הזה מגיעה לממדים מוגזמים, היא מתחילה לדלוף מתוך הנקבוביות בעור. ראשית, מתרחש צבע עור בהיר ומתוח. ככל שהציור נמשך, מופיעה תמונה אדומה ולבסוף צבע עור קשה וכהה.
סכנה 3. פצע
בעוד העור משתנה עם בצקת כרונית, הוא גם מתחיל לאבד את תכונת ההתחדשות/ההחלמה שלו. אפילו טראומות קלות כמו גירוד פשוט עלולות להוביל לכיבים ברגליים.
סכנה 4. זיהום חיידקי
פצעים יכולים לקחת הרבה זמן להחלים מכיוון שהעור הנפוח לא יכול לקבל מספיק מהחומרים המזינים שהוא צריך. זה גם מגביר את הסיכון לזיהום.
חיידקים על העור נמצאים גם בתנאים רגילים. עם זאת, עם הידרדרות שלמות העור, חיידקים אלה מקבלים הזדמנות להיכנס לגוף. כתוצאה מכך מתווסף זיהום לסביבה עם פגיעה בריפוי ופצעים נפתחים.
סכנה 5. בריכת דם ואיבוד דם
כמות גדולה של דם מתחילה להצטבר בדליות, הממוקמות ממש מתחת לעור, עקב הפגם של שסתומי הוורידים וחולשת דופן הווריד. אם יש חתך ממש מעל האזור שבו נמצאת הדליות, זה יגרום לאובדן דם רציני ויהיה קשה לעצור את הדימום. אם, ללא חתך, האזור בו נמצא הווריד יקבל טראומה - אפילו ישיבה באותה תנוחה עלולה לגרום לכך - עלולות להופיע חבורות גדולות (המטומה) על העור.
סכנה 6. קריש דם
כאשר דם מתאגרף בדליות, קיים סיכון להיווצרות קריש. זה נקרא לעתים קרובות "טרומבופלביטיס". הווריד בדרך כלל הופך נוקשה כמו כבל, עם אדמומיות וחום ברקמה הרכה שמסביב. אנשים עם קריש בדליות נמצאים בסיכון לפתח קריש בוורידים העמוקים הגדולים והחשובים יותר. זה נקרא 'פקקת ורידים עמוקים-DVT'.
נגיעה או הליכה בזמן שהרגל כואבת, נפוחה, אדומה מגבירה את חומרת הכאב הזה. זהו סיבוך חמור מאוד של דליות ודורש טיפול מיידי.
סכנה 7. תסחיף ריאתי
אפילו נוכחות של קריש לבדו מהווה סכנה חמורה, בעוד שהקריש הניתוק מהמקום בו הוא נמצא והולך לריאות נקרא 'תסחיף ריאתי'. השולחן מהווה סכנת חיים
לסיכום, למרות שדליות נחשבות לרוב כחסרות משמעות, הן עלולות להיות מסוכנות. אם לא ניתן להקל על הכאב בטיפולים ביתיים כמו גרבי דחיסה, פעילות גופנית והרמת הרגל; אם יש בעיות כמו נפיחות, דליפה, פצע, זיהום ברגל, נדרשים טיפולים רציניים יותר. אם יש מצבים כמו אדמומיות, נפיחות, כאב מוגבר וחוסר יכולת לדרוך על הרגל, אין לשכוח את הצורך בטיפול חירום.
מה שצריך לדעת הוא שהוורידים, בין אם נימים או עבים יותר, ברגליים שלנו הם המבשרים של מחלת כלי דם חשובה. מה שצריך לעשות הוא לקבל חוות דעת רפואית בנושא זה לפני שמתחילות להופיע בעיות ולבצע בדיקת אולטרסאונד דופלר לגילוי מצב הוורידים ברגל שלנו.
