"הסיכונים הכלליים שניתן לראות בכל ניתוח תקפים גם בניתוח בלוטת התריס. הסיכונים הכלליים שצפויים להתרחש הם הסיכונים הקשורים למחלות לב וריאות או להפרעות מערכתיות של החולים. סיכונים אלו נחקרים בפירוט עם ייעוץ הרדמה לפני הניתוח. בחלק מהמטופלים מאושר ניתוח בתנאי שישהו ביחידה לטיפול נמרץ 24 שעות לאחר הניתוח. כך מובטח מעקב צמוד אחר המטופלים מבחינת הסיכונים לסיבוכים שעלולים להתרחש לאחר הניתוח. ניתן למזער את הסיכון לסיבוכים, במיוחד מאחר שהפרמטרים הלבביים והנשימתיים של החולים הנמצאים בקבוצת הסיכון עקב מחלות ריאות ולב יהיו במעקב צמוד מאוד לאחר הניתוח. כך ניתן להתערב מיד על ידי נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים".
מתי נדרש ניתוח בבלוטות בלוטת התריס?
"זפק גדול יכול ליצור פגם אסתטי באזור הצוואר, כמו גם לגרום לקשיי נשימה או בליעה. אם הזפק המורכב מגושים רבים של בלוטת התריס אינו גדול ואין חשד לסרטן כתוצאה מהבדיקות, הוא אינו מנותח. זפק פנימי הוא הזפק היורד אל חלל החזה וצמיחתו לאורך זמן עלולה לגרום למצוקה נשימתית. במקרה זה, 1% מהחולים עשויים להידרש לניתוח על ידי פתיחת חלל החזה. בזפק רעיל, גושי בלוטת התריס עלולים להפריש עודף הורמון בלוטת התריס ולגרום ליפרתירואידיזם. במצב זה, מומלץ טיפול כירורגי לאחר הפחתת ההורמונים לרמות נורמליות. באשר להפרעה האחרת של בלוטת התריס, אותה אנו מכנים מחלת Basedow, מדובר במצב של בלוטת התריס המפרישה עודף הורמונים עם מנגנון הקשור למערכת החיסון. ב-10% מהמטופלים הללו ניתן לראות בליטה של העיניים ורק חלקם מטופלים בניתוח. לבסוף, אם מתגלה סרטן בגושים של בלוטת התריס כתוצאה מאולטרסאונד וביופסיית מחט, אין ספק שזה מצריך ניתוח".
הסיכון לצרידות נמוך בניתוחי בלוטת התריס.
"שיעור הצרידות לאחר ניתוח בלוטת התריס הוא פחות מ-1% אצל מנתחים מנוסים. העצב המניע את מיתרי הקול עובר קרוב מאוד לבלוטת התריס. במהלך ניתוחי בלוטת התריס מבצעים חיפוש בעצב זה במכשירים מיוחדים ולאחר מציאתו מוציאים את בלוטת התריס באמצעות הגנה עליו. צרידות, לעומת זאת, מתרחשת עקב נפיחות ברקמות במהלך הניתוח וחולפת ב-95% מהחולים כאשר הבצקת נסוגה. צרידות מתמשכת היא מאוד מאוד נדירה".
פרופ' ד"ר. ישים ארביל אמר, "יתר על כן, יש לשים לב לסיכון של סידן נמוך בחולים שלנו לאחר הניתוח. בלוטות הפאראתירואיד, המווסתות את מאזן הסידן בגוף, מחוברות לבלוטת התריס. בחלק מהחולים, אספקת הדם לבלוטות הפרתירואיד עשויה להיות מופחתת זמנית על ידי קשירת כלי הדם במהלך הניתוח. זה מוביל לירידה ברמת הסידן בדם. ירידה בכמות הסידן בדם עלולה לגרום לחוסר תחושה, עקצוץ ולעיתים להתכווצויות בקצות האצבעות, בפינות השפתיים. במקרה זה, החולה מטופל בטבליות סידן ושיפור מושג תוך 1-2 שבועות. באשר להצטלקות, הסיכון להצטלקות נמוך מאוד מכיוון שאספקת הדם לאזור הצוואר היא מאוד אינטנסיבית".
פרופ' ד"ר. ישים ארביל
