אני חושב שהגיע הזמן לכתוב מאמר על הנזקים של אימון שינה. כי לאחרונה אני מבינה כמה עצוב לי לקרוא מאמרים בנושא "חינוך שינה" בתקשורת, בעולם הרפואה והפסיכולוגיה.
הורים חושבים שיש רק אמת אחת ושאין להם ברירה מחשש שהם יפגעו בילדיהם אם יפעלו מחוץ לאמת המוחלטת הזו. עם זאת, אם יש לנו מספיק ידע, אז אנחנו יכולים להיות חופשיים לבחור.
עכשיו זה הזמן שהורים, במיוחד אמהות, לקחת את הכוח שלהם. הרופא אמר כך, אמר הפסיכולוג, הספר כותב כך.
זו הסיבה שבזמן כתיבת המאמר הזה, אני לא רוצה במיוחד להתחבא מאחורי כובע הפסיכולוג שלי ולהגיד "זו האמת" או "אמרתי לך". אני רוצה לכתוב מאמר הנתמך במחקר ובמודעות מדעית. כמובן, אני אשלב את המאמר הזה עם המחשבות שלי. אז לאחר הקריאה, חקרו בעצמכם את הנושא הזה, ואז החליטו בעצמכם מהו הטופס המתאים ביותר לסידור המשפחתי שלכם. כמו בסוף כל מודעות, אם מאמר זה מביא לך רגשות אשמה, הונאה, שנגרמו על ידי שיטות העבר שלך, אז זכור זאת: יש לך הזדמנות להתחיל הכל מחדש בכל רגע. איך? זה נושא למאמר אחר.
לישון ביחד
תחילה נבהיר את המושג של הורה ותינוק ישנים יחד. מהי שינה משותפת ולמה היא חשובה? שינה משותפת היא כאשר ההורה הבוגר (בדרך כלל האם) ישן עם תינוקו קרוב מספיק (באותה מיטה, או באותו חדר) כדי שיוכלו להגיב לאותות ולרמזים החושיים של זה.
מעט הקלוריות בחלב אם דורשות הנקה תכופה בלילה. כתוצאה מהיניקה התכופה הזו, הנוגדנים המוגברים של האם מגנים על התינוק מפני מחלות, והנקה ארוכת טווח מונעת סרטן שד אצל האם (אני יכול לספק קישורים שונים אם תרצה ללמוד את פרטי המחקר שערכה ד"ר הלן כַּדוּר). מלבד היניקה, ריח האם של התינוק, תנועות האם והקרבה למגע מפחיתים את הבכי של התינוק ומאזנים את טמפרטורת הגוף, ספיגת הקלוריות, רמות הורמוני הלחץ ומצבי מערכת החיסון.
למרות כל ההתקדמות הטכנולוגית במערב, התינוק האנושי נולד לא בשל מבחינה נוירולוגית. עדיין לא מצאנו מכשיר טכנולוגי המחליף את גוף האם. התינוק נולד עם רק עשרים וחמישה אחוזים מהנפח האמיתי אליו יגיע המוח. הבשלת מוח התינוק מתאפשרת רק באמצעות מגע ביולוגי ואינטימיות; עם המגע המתמשך של האם. השמיכה שבידך אינה עושה דבר להתפתחות המוח. המוח צריך לקיים אינטראקציה עם מוח אחר לצורך התפתחות. לכן יש התמכרות שמתחילה מהרגע שהתינוק נולד לראשונה.וההתמכרות הזו הכרחית לעצמאות עתידית.
איננו יכולים לראות את ההירדמות העצמית של התינוק כאקט של עצמאות. סיפוק עצמי וביטחון עצמי לכל החיים אינם להירדם ללא זרועותיה של אמה האוהבת. כל ילד ילמד להירדם בעצמו בשלב מסוים. הדבר העצוב הוא שההורים רואים בזה סימן לעצמאות, סימן להסתפקות עצמית כשהתינוק לומד לעשות זאת מוקדם. לכל זה אין בסיס מדעי. בל נשכח שאנו חיים בתרבות שבה תינוקות שישנים כל הלילה נחשבים נורמליים, שכן המסקנות הושקו על סמך מחקר עם ילדים שניזונו בבקבוק (עתיר קלוריות).
מחקר שנערך על ידי Meret Keller ו-Wendy Goldberg מאוניברסיטת קליפורניה, Irvine, מראה כי להרגלי שינה שגרתיים של הורים ותינוקות מלידה יש השפעה חיובית על כישורי פתרון הבעיות של ילדים ועל יכולתם ליצור אינטראקציה עם אחרים (Keller and Goldberg 2004). בניגוד למה שנהוג לחשוב, לילד שישן לבדו יש פחות יכולת להיות לבד מאשר לילד שישן עם הוריו. אבל אל תגידו שאם אני מרדים את הילד שלי לבד, האם הוא יהיה חסר ביטחון עכשיו? הפיתוח האנושי אינו פשוט מספיק כדי להשיג תוצאות ביישום אחד. מיומנויות פסיכולוגיות וחברתיות אינן תוצאה של חוויה אחת. אנו מסתכלים רק על חלק מסוים אך חשוב בהיקשרות הנובעת מתקשורת 24 שעות ביממה עם ההורה בכל יום. אם התקשרות בריאה היא תוצאה של תשומת לב מתמשכת, ניתוק אותה כליל בלילה יערער כמובן את מערכת היחסים.
למה כל כך חשוב לומר שהתינוק שלי ישן טוב עד הבוקר? זה אפילו הפך לאובססיה במדינות המערב. זה מקום שבו התינוק שישן עד הבוקר ניזון בחלב פרה, בקבוק, פורמולה ונשאר לישון לבד. לאף ילד אין בעיית שינה שצריך לפתור. יש לנו בעיה שנובעת מהמחשבות המוכוונות שלנו ל"אימוני שינה". מערכת החיסון של התינוק, התפתחות המוח, ויסות מתח וכדומה מתפתחת עם הנקה תכופה וקרבה לאם.
שאלו את עצמכם, האם הטבע עשה טעות? למה הוא לא הכין את החלב שלי עתיר קלוריות כמו חלב של פרה או אריה כדי שהתינוק שלי יוכל לישון יותר? מצאת תשובה?
רבים, כמו הפסיכיאטרית איזבל פארט, חוקרים את זה. ככל שהתינוק מוחזק ונוגע בו במהלך היום, כך הוא נרדם פחות עמוק. כי שינה עמוקה בשנה הראשונה מסוכנת לתינוק. זה מגן על התינוק מפני מוות פתאומי של תינוקות. אבל יש גם מצבים שבהם שינה משותפת מסוכנת. הורה ששותה ומעשן לעולם לא צריך לשכב עם ילדו. אם מניקה יכולה לישון באותה מיטה, אבל בטוח יותר אם אמא שמאכילה מבקבוק תשים את ילדה במיטה נפרדת לידה. אני אעסוק בנושאים אלה בפירוט במאמר הבא שלי.
התקופה שבה התינוק עדיין ממשיך בהתפתחותו מחוץ לרחם האם היא בערך התקופה של חמישה עשר החודשים שבה מתחיל הדיבור. חשוב לישון יחד בזמן הזה, אומר מחקר. עם זאת, מעבר לחדר נפרד לאחר מכן הוא לגמרי בחירה של המשפחה בתוך הדינמיקה שלה. אם המשפחה שמחה לישון ביחד, היא יכולה להמשיך בתרגול זה. אף אחד לא יודע את הפרטים של משפחה אחרת. ההחלטה אינה רפואית אלא תמיד אישית. "הילד שלי בן חמש, אנחנו עדיין ישנים ביחד, זה מזיק?" למרות שעניתי על השאלה "לא, זו בחירה"...
להלן כמה תוצאות מחקר: Lewis and Janda (1988); לבנים בגילאי 1-5 שישנים עם הוריהם יש ביטחון עצמי גבוה יותר, פחות אשמה ופחות חרדות. בנות, לעומת זאת, מרגישות יותר בנוח עם מגע פיזי ומגע, כמו גם בעלות הערכה עצמית גבוהה יותר. אני מפרט כאן מחקרים רבים כמו זה כדי שתוכלו לראות: מחקרו של הרון באנגליה ב-1994 על האופן שבו ילדים מתמודדים עם מתח ביתר קלות על ידי שינה ביחד, והמחקר של Mosenkis משנת 2000 שכותרתו "השפעות השינה יחד בילדות" (השפעות של שינה משותפת בילדות) בפיתוח מאוחר יותר).
המוח מתפתח עם התקשורת שלו עם מוח אחר, התמכרות מביאה עצמאות בעתיד. אנחנו לא מלמדים את הילדים שלנו ללכת או לדבר. אנחנו יוצרים רק את הסביבה שתתמוך בהם בצורה הטובה ביותר. התמכרות גורמת להתמכרות בעתיד אם לא ניתן להם ללכת למיטה שלהם, לחדר שלהם, לחיים שלהם כשהם מוכנים. זה נושא למאמר אחר.
Nilüfer Devecigil
