מפרק כף היד; זהו המפרק המסוגל ביותר בגופנו עם יכולתו לבצע תנועות מורכבות. 8 העצמות הקטנות מציגות שינויים רבים בעמדה בינן לבין עצמן גם במהלך תנועה פשוטה. אבן הבניין הבסיסית של כל הארגון הזה היא העצם הנקראת סקפואיד. במילים אחרות, כמעט כל שינויי התנועה והמיקום מתרחשים מעל עצם הסקפואיד. זה מסביר מדוע מידת הכאב ואובדן התפקוד לאחר שבר כה גבוהה.
אבחון שבר סקפואיד הוא תהליך קשה!
גם אבחון וגם טיפול בשברי סקפואיד הוא תהליך קשה. לסיכום הקשיים האפשריים:
1- לאחר מתרחש שבר הסקפואיד, ייתכן שהאבחנה לא תתבצע או שהאבחנה תפספס. ייתכן שלא ניתן לראות את השבר בסרטים (צילום רנטגן ישיר) שצולמו לאחר הבדיקה הגופנית לאחר התרחשות השבר. זהו מצב ספציפי לעצם הסקפואיד. בנוסף, ניתן לקבל מידע מפורט יותר בבדיקות טומוגרפיה ממוחשבת (CT) ותהודה מגנטית (MR). הגישה הטובה ביותר בשלב זה היא להעמיד פנים שיש שבר ולהחיל סד שישאיר את פרק היד ללא תנועה למשך 2-3 שבועות. בסוף תקופה זו מתקבלות שוב צילומי רנטגן. אם החלו להבחין בשבר, המטופל לא יאבד זמן בטיפול שכן הזמן שהייה ללא תנועה עם הסד יתווסף לתקופת הטיפול.
2- שבר סקפואיד בדרך כלל קשה לריפוי. ישנן מספר סיבות למצב זה:
א- כדי ששבר ירפא, כמות הדם המגיעה לעצם חייבת להיות בגבולות הנורמליים. בשל מבנה עצם הסקפואידי שלה, היא אינה עצם בעלת כלי דם ואספקת דם טובה. לאחר השבר, מצב זה הופך בולט עוד יותר.
ב- כפי שצוין קודם, הסקפואיד הוא עצם נעה ומשתנה כל הזמן. למרות שמנסים לשמור על דומם בשיטות טיפול כמו גבס, סד וכדומה לאחר השבר, לרוב לא ניתן למנוע תנועות קטנות.
ג- השבר בעצם הסקפואיד נשאר בתוך המפרק. מצב זה גורם למשטח השבר להיות במגע עם נוזל המפרק ולא יכול להיווצר הקריש שירפא את השבר.
3- לאחר שבירת עצם הסקפואיד, אחד החלקים השבורים עלול למות. מצב זה נקרא נמק אווסקולרי או נמק אספטי. מוות עצם נצפה בתדירות גבוהה הרבה יותר לאחר שברי עצם סקפואיד מאשר שברים אחרים בעצמות. הגורמים כאן הם בדרך כלל זהים לאלה שהוזכרו זה עתה:
א- אספקת דם בעייתית לעצם הסקפואיד,
ב- יש שבר במפרק,
ג- חוסר יכולת למנוע תנועת שבר,
ד- גורם נוסף קשור לגודל השברים שנוצרו לאחר השבר. אם העצם מחולקת לחלקים שווים יחסית, ההסתברות למוות עצם באחד החלקים קטנה יותר. אם אחד החלקים קטן מאוד וצמוד למפרק, הסיכון למוות בעצמות גבוה בהרבה.
כיצד מאבחנים שבר בעצם סקפואיד?
בשלב האבחון, ההיסטוריה של המטופל, ממצאי הבדיקה הגופנית וצילומי רנטגן ישירים הם מקורות המידע העיקריים. במקרה של קשיים באבחון או תכנון טיפול במשאבים אלו, ניתן לבצע בדיקות מתקדמות כגון CT ו-MRI.
כיצד מטפלים בשבר בעצם הסקפואיד?
טיפול בגבס: למרות כל השליליות המתוארות, חלק משברי הסקפואיד מגיבים בחיוב לטיפול הלא ניתוחי שאנו מכנים שמרני. סוגים אלו של שברים הם לרוב רוחביים וקרובים לאמצע עצם הסקפואיד, וניתן ליישם גבס. ההכרח במריחת הגבס למשך 12 שבועות לפחות (עם רישום בקרה בשבוע השישי) מביא לבעיות רבות כמו איכות חיי היומיום והיגיינה. חוסר סובלנות לשליליות האפשריות שהוזכרו לעיל היא גם סיבה ריאלית להתערבות כירורגית. יש לציין כי מעט מאוד שברי סקפואיד מתאימים לטיפול בגבס.
טיפול כירורגי: בטיפול כירורגי העצם השבורה מוחזרת למצבה האנטומי הקודם (מצב טרום שבר) ומתקבעת עם מספר מכשירים כדי להישאר במצב זה עד לרתיחה. התערבות זו נקראת 'הפחתה פתוחה-קיבוע פנימי'. ברגים שפותחו במיוחד עבור סוג זה של שבר הם מכשירי הקיבוע הנפוצים ביותר.
אבחון מאוחר מסבך את תהליך הטיפול ומאריך את תקופת ההחלמה!
תהליך הטיפול קשה הרבה יותר אצל מטופלים שלא אובחנו או שפנו באיחור. כפי שהוזכר קודם לכן, עצם הסקפואיד היא מבנה שלוקח חלק בכל התנועות של מפרק שורש כף היד. הידרדרות שלמות העצם לאחר שבר משפיעה לרעה על הביומכניקה של פרק כף היד כולו. עצמות מתחילות להזיז באופן ספונטני עם הזמן ומתרחשת קריסה במפרק שורש כף היד. מצבים כאלה מכונים לעתים קרובות 'הסתיידות'. כל התהליך הזה בדרך כלל לוקח זמן, ולכן סוגי הטיפול הניתוחי שניתן ליישם הם שונים.
1- קיבוע והשתלה: שבר מזוהה, השתלה מוחלת לקידום האיחוד. גם אם יושג איחוד בשלב זה ונשמר הממדים התקינים של עצם הסקפואיד, לא ניתן לשחזר את הנזק שנגרם עם הזמן. הכאב של המטופל צפוי לרדת. קשה לחזות עד כמה אובדן תנועת שורש כף היד יחזור.
2- התערבויות הצלה: אלו הן השיטות שניתן ליישם במקרים עם אבחון מאוחר, בהם נצפים אחד מהממצאים או כולם כגון אי-איחוד, מוות עצם (נמק אווסקולרי), שחיקה (הסתיידות) לאחר שבר סקפואיד. בשיטות אלו, האנטומיה והביומכניקה התקינה של מפרק שורש כף היד אינן נשמרות. מטרתו היא לשמר את תנועות המפרק ללא כאבים יחסית על ידי הסרת הסקפואיד כולו ושתי העצמות הסמוכות.
כיצד מתפתח תהליך הטיפול הכירורגי?
לאחר בדיקת האורטופד או כירורג כף היד, יתבקשו הבדיקות שלך. המטרה כאן היא לא רק אבחון אלא גם שלב של השבר. לשלב המחלה חשיבות רבה בבחירת שיטת הניתוח המיושמת. רוב הניתוחים הקשורים לעצם הסקפואידית יכולים להתבצע בהרדמה אזורית. לאחר הניתוח, לרוב יונח גבס או סד על מפרק המרפק. משך הגבס או הסד יכול להשתנות בין 3 שבועות ל-3 חודשים, בהתאם לשיטת הניתוח המיושמת. בתום תקופה זו מופעלים פיזיותרפיה ושיקום. המטרה היא לצבור כוח ביד, בפרק היד ובזרוע ולמזער את אובדן התנועה.
אילו בעיות יכולות להתרחש?
הצטברות דם (המטומה) באזור פצע הניתוח, זיהום (דלקת), הגבלת תנועות האצבעות עקב הידבקות רקמות, כאב כרוני (RSD), תוצאות מאוחרות או לא צפויות הן הכישלונות הראשונים שעולים בראש. יש לזכור כי הטיפול בשברי סקפואיד הינו תקופה מפרכת וארוכה שתארך חודשים. לפעמים, הצורך בהתערבות כירורגית שנייה עשוי להתעורר עקב אי השגת איחוד.
