כמעט כולנו חווים בחיי היומיום כעס שגורם לנו לומר, 'שלפתי את השיער שלי או עכשיו אני הולך לשלוף את השיער שלי'. למעשה, ביטוי שמשתמשים בו בעיקר בכעס ובכעס הוא 'תלישת שיער'. ובכן, האם ידעת שהמילים הללו, שאנו אומרים לעתים קרובות כלאחר יד, מתארות למעשה הפרעה נפשית מאוד לא ידועה, ושמה הוא טריכוטילומניה?
אנו בטוחים שרובכם תשמעו לראשונה את השם 'טריכוטילומניה'. שליפה חוזרת ונשנית מהשיער של האדם, וכתוצאה מכך נשירת שיער ניכרת, נקראת 'טריכוטילומניה'. זוהי מילה יוונית עתיקה שמשמעותה 'אני מורט שיער'. אם נפתח עוד קצת; Thrix=שיער, טיליין=משיכה ומאניה=טירוף. מחלה זו, שההיסטוריה שלה מתחילה בשנת 1889, תוארה על ידי רופא העור הצרפתי הלופו; זה תואר בבדיקה של מטופל שמרט את שערו בקווצות והוערך כסוג של התקרחות (אובדן שיער באזור השיער).
הוא נכלל בקבוצה של 'הפרעות אובססיביות וכפייתית'. למרות שישנן סיבות רבות, הופעת המחלה מיוחסת בעיקר ללחץ. גם הפרעות ביחסי אם-ילד, פחד להישאר לבד ואובדנים אחרונים משחקים תפקיד. הפסיכיאטר של בית החולים הבינלאומי אקיבאדם ד"ר. Özlem Yildiz אומר, "למרות אמהות פרפקציוניסטיות קיצוניות וביקורתיות, אבות פסיביים ואינם מראים את רגשותיהם הם ממצא שכיח במשפחותיהם של חולים אלו".
ניתן לבלוע את השיער שנלקח
במחלה, המופיעה ב-2-4% מהאוכלוסייה, בעיקר בשנות ה-2-6 ובגיל ההתבגרות המוקדמת, ומופיעה בגיל 17 בבגרות, נמרט הכי הרבה שיער, אם כי כל אזורי השיער יכולים להישלף החוצה, אם כי בתדירות נמוכה יותר מאשר על הראש. בהצהרה כי ניתן להיתקל גם בשיער שנמשך מהגבות, אזורי המפשעה, בתי השחי, השדיים והזרועות, ד"ר. ילדיז אומר כי בכ-30% מחולי הטריכוטילומניה עלולה להתרחש טריקופגיה, כלומר לקיחת השיער לפה, לעיסה או אפילו בליעה. לפעמים כדורי השיער הנדבקים לקיבה ולדופן המעי מתקשים והופכים לאבנים וגורמים לכאבי בטן, בחילות, הקאות, ריח רע מהפה, חוסר תיאבון, עצירות-שלשולים, גזים בבטן ואפילו דימומים.
חלקם עושים זאת במודע, חלקם באופן לא מודע.
בהצהרה כי המאפיין העיקרי של המחלה הוא משיכה ומריטה חוזרות ונשנות של השיער, מה שעלול לגרום לנשירת שיער, ד"ר. יילדיז אומר שזה נתפס בשני סוגים כ'פריצה ממוקדת' ו'פריצה אוטומטית'. מריטה ממוקדת פירושה מריטה מכוונת ומכוונת. זה נעשה כדי להפחית את הרגשות השליליים הללו במקרים של כעס, פגיעה והרגשה חסרת ערך. לאנשים אלה יש בדרך כלל מבנה אישיות מודאג יותר.
שבירה אוטומטית היא יותר הרגל והאדם אפילו לא מודע לעשות זאת. בהצהרה שסוג זה של פריצה מתרחש בעיקר בסביבות שקטות, כשהוא לבד, כתיבה, ליד המחשב, צפייה בטלוויזיה, קריאת ספר, מדבר בטלפון או נרדם. יילדיז אומר שלאנשים אלה יש לעתים קרובות תסמיני דיכאון. למרות שרוב האנשים עושים מריטת שיער, גבות וריסים לבד, אפשר להיתקל באנשים שעושים זאת בקהילה.
הם לא מרגישים כאב
למרות שיש הקלה והקלה במתח על ידי מריטת שיער או שערות אחרות בגוף, ייתכן שהדבר לא ייראה בכל החולים. רוב החולים מצהירים כי אינם חשים כאב או כאב. לפעמים ניתן להרגיש גירוד. בקביעה כי לא מובן שמדובר בבעיה שיש לטפל בה, שכן הממצאים מתרחשים בעיקר כשהוא לבד, דר. ילדיז אומר שהתנהגויות אלו מלוות בהתנהגויות כמו כסיסת ציפורניים, מציצת אגודל או נדנוד. משיכת שיער, ריסים או גבות גורמת לעובדה שהשערות הללו לא חוזרות לאחר זמן מה. מענה על השאלה 'למה' מעייף ומלחיץ, שכן להיות ללא שיער, ריסים או גבות יגרום לבעיות נוספות במראה החיצוני. ככל שחולף הזמן, קשה יותר לפתור את הבעיה ומכיוון שהפתרון לבעיה הוא בדרך כלל מחפשת על ידי מספרות, זמן הגשת פנייה לטיפול ארוך יותר.
מתחבא עם פאות, איפור ומשקפיים
ככל שהתנהגות תלישת השיער נמשכת, המראה הפיזי של המטופלים משתנה והמטופלים מנסים לכסות אותו באיפור, משקפיים ופאות. בקביעה כי לאחר התקפי תלישת השיער, ניתן לחוות רגשות של כעס, עצב ואשמה, האדם מעריך את עצמו לשלילה, הוא מאוכזב כי אינו יכול לשלוט בהתנהגות זו, והביטחון העצמי שלו יורד. ילדיז אמר, "המקובלות של האנשים האלה בחברה נמוכה יותר וזה מוביל לבדידות של האדם. בידוד חברתי הוא יותר. עם הזמן חלה ירידה במפגש עם חברים, ירידה וקושי ביצירת קרבה, הידרדרות ביחסים במשפחה, הימנעות מעבודה, ירידה במחשבות הקשורות לקריירה והימנעות מפעילויות פנאי פרטיות.
עלייה בעישון והתנהגויות אכילת יתר יכולות להיות שיטות המשמשות להתמודדות עם בעיות אלו. תסמיני דיכאון יכולים להתלוות, ומעגל קסמים של התנהגות תלישת שיער מתרחש עקב תחושות מתמשכות של בדידות ומצוקה.
קובע כי ככל שהמחלה מתרחשת מאוחר יותר, התסמינים חזקים יותר, כך גדלה עמידות לטיפול ומספר הבעיות הנלוות, ד"ר. ילדיז אומר שאם זה מתגלה ומטופל בגיל צעיר, שיעור ההחלמה גבוה יותר.
מודל 'שיטות התנהגות' בטיפול
מחלת תלישת שיער היא נושא שנחקר מעט מאוד עד כה. כאשר מיישמים תרופות ופסיכותרפיה יחד, שיעור ההצלחה עולה. בהצהרה כי הטיפול צריך להתבצע במשותף על ידי פסיכיאטר ורופא עור, דר. ילדיז אומר, "הכרה וביטול של הגורם הבסיסי והתנאים הנלווים בטיפול הם הדבר הראשון שצריך לעשות." בהצהרה שלשיטת הטיפול, הנקראת שיטות התנהגותיות, לוקח הרבה זמן עד שהיא יעילה, ד"ר. Yildiz מפרט את השיטות האלה באופן הבא:
• טיפול קוגניטיבי התנהגותי: גישה זו שמה לה למטרה לזהות את האמונות הכוזבות והמעוותות של האדם לגבי עצמו והתנהגותו תלישת השיער ולהחליף אותן באמונות מתאימות ובונות יותר. נמצא כי טיפול קוגניטיבי התנהגותי מספק שיפור ב-70% מהמטופלים הללו.
• היפוך ההרגל: בגישה זו, העלאת המודעות באדם נמצאת בחזית. מודעות זו כוללת זיהוי מה דוחף את האדם למרוט את שיערו ולאחר מכן החלפתו בהתנהגות אחרת. בגישה זו מצופה מהאדם להתבונן בעצמו כל הזמן, לעמוד בלוחות זמנים ולתגמל את עצמו. החלפת ההרגל בהרגל מתאים יותר היא אחת הגישות היעילות ביותר בטיפול במחלה.
• שליטה בגירוי: בגישה זו המטרה היא למנוע מהאדם לבצע את פעולת מריטת השיער. מתוכננים מכשולים כמו לבישת כפפות כדי למנוע מהאדם להגיע לשיערו, לעודד אותו לחבוש כובע לכיסוי שיערו ולבקש ממנו לענוד צמידים ג'ינגליים על זרועו.
• הרפיה: הוספת שיטות הרפיה לטיפול אינה שיטה יעילה בפני עצמה, אך מגבירה את יעילותן של שיטות אלו בשימוש יחד עם שיטות אחרות.
