למרות שלא ידועה תדירות הופעתה בחברה, אין מדובר בהפרעה נדירה במיוחד כפי שחשבו בעבר. כ-95% מהאנשים עם אנורקסיה נרבוזה הם נשים. ואם לאחותו של אדם יש סוג כזה של הפרעה, הסיכון של אותו אדם לאותה מחלה עולה באופן משמעותי. ההפרעה שכיחה יותר במעמדות סוציו-אקונומיים גבוהים יותר.
התסמין הבסיסי ביותר הוא החשש לעלות במשקל עודף. זה יכול לגרום לאדם להיות כמעט פובי לגבי אוכל. בנוסף לפחד מהשמנה, ישנה גם הידרדרות בדימוי הגוף. בהתאם לכך, אנשים אלו עלולים למצוא את עצמם שמנים גם אם הם מאוד רזים ורזים.
הם משתמשים בשתי דרכים כדי לשמור על משקל גופם בשליטה: יש אנשים שמגבילים מאוד את צריכת המזון שלהם. הם שמים לב לעובדה שהמעט מאוד מזון שהם אוכלים הוא גם מזון דל קלוריות. למרות זאת, הם גם עושים תרגילים כבדים.
בקבוצה השנייה נצפה שתקופות של רעב ותקופות של אכילת יתר, שבהן צריכת המזון מופחתת מאוד, עוקבות זו אחר זו. אנשים בקבוצה זו מקיאים על ידי לחיצת אצבעותיהם לגרונם מחשש שהם ישמינו לאחר אכילת יתר. אנשים שעושים זאת לעתים קרובות עלולים לסבול מהתקשות העור בגב היד. אצל אנשים שמקיאים לעתים קרובות, מתרחשות הפרעות וריקבון בשיניים עקב השפעת חומצת הקיבה.
ניתן להבחין במוזרות בהתנהגויות האכילה של אנשים אלה וביחסים עם אוכל. הם יכולים לאחסן אוכל, לבלות שעות במטבח כדי לבשל.
הגורמים לאנורקסיה נרבוזה אינם ידועים כיום. היווצרות המחלה יכולה להיחשב בשלושה מימדים כפסיכולוגית, סוציולוגית וביולוגית. המחלה מתרחשת בגיל ההתבגרות; בהתחשב בכך שהתקופה הזו עמוסה בקונפליקטים מיניים וחברתיים; ניתן להציע כי חוסר התאמה בהתמודדות עם קונפליקטים מיניים וחברתיים מופיעים כהימנעות פובית ממזון.
הפרעה זו מוזכרת בנוכחות הדברים הבאים:
1-לא לשקול ולא לקבל את המשקל המינימלי הנחשב תקין מבחינת קבוצת גיל וגובה, או משקל מעל משקל זה, המתאים לעצמו.
2-פחד קיצוני לעלות במשקל או להשמין למרות משקל נמוך מהצפוי בהתחשב בגיל ובגובה.
3-יש הפרעה בתפיסת המשקל או מבנה הגוף של האדם. חוסר מודעות לחשיבות של משקל או מבנה גוף שתופסים מקום הרבה יותר גדול וחסר משמעות בהערכה העצמית של האדם, או של תת משקל כרגע.
4- היעדר לפחות 3 מחזורים רצופים בנשים
ישנן 2 צורות של הפרעה זו כסוג המוגבל (כאשר לאדם אין התנהגות של אכילה "עד שזה מתפוצץ" או מקיא את עצמו, או מסיר את האוכל שהוא אוכל עם חומרי חוקן-משתנים) או סוג אכילה/טיהור מגעיל. שבו רשומות התנהגויות אלו.
תוכן המחשבה של רוב החולים קשור לאוכל. יש אנשים שלא יכולים להשאיר שאריות, שאריות, או לא אוכלות ולחסוך, ויש שינסו להשיג מתכונים שהם בכלל לא יכולים לעשות. ייתכן שהם לא ששים לאכול בפומבי. בהתחלה הם מתחילים להגביל את צריכת המזון שלהם כדי לראות שהם משיגים שליטה על עצמם כדי לזכות בתשומת לב והערכה מהסביבה שלהם. הוא מציב מטרה להפחית למשקל הישן שלהם או למשקל של אנשים שזוכים להערצה על המראה שלהם. שוקלים את עצמם שוב ושוב בזמנים שונים במהלך היום
נצפה כי לקבוצה מסוג אכילה מופרזת-טיהור הייתה שימוש לרעה באלכוהול, יותר תנודות במצב הרגשי ובפעילויות מיניות, והיה קשה יותר לשלוט בדחפים שלהם.
אנשים עושים תרגילים פיזיים או עוסקים בעיסוקים פיזיים מאומצים כדי להגביר את הירידה במשקל. עד כדי כך שהאדם עשוי להעדיף לעמוד במקום לשבת כדי להשקיע יותר אנרגיה ולרדת במשקל, או שהוא עשוי להזיז את הידיים והרגליים במקום שהוא עומד. הקשרים החברתיים של האדם עלולים לרדת.
זה רק שיקולי עסקים, פעילות גופנית ומשקל. גם אם הוא עור ועצמות, הוא חושב שיש לו עודף משקל. אנשים עושים לעצמם רשימות, מציינים את המאכלים שאסרו, ונשבעים שלא יאכלו אותם. אפילו העלייה של חצי קילו גורמת להם לחשוב שהם הפכו מרזים לשמנים. הם לא יכולים לשים לב לנושא במשך זמן רב. חוסר הביטחון גורם לתחושה אינטנסיבית. הם מגבילים יותר ויותר את המעגל החברתי שלהם.
בשלבים הראשונים של התפתחות הילד מופנית תשומת הלב לחשיבות ההתערבויות בהתנהגות החופשית של הילד בתקשורת אם-ילד.
לאחר הופעת האנורקסיה, עלולות להתחיל התנהגויות אובססיביות-קומפולסיביות. בפרט ניתן להיתקל באובססיות לניקיון (כגון פעילות מוגזמת לניקיון הבית) ואובססיות ללימוד. יש בעיות בהתפתחות המינית שלהם, כמו גם חוסר חשק מיני ובעיות מיניות אחרות.
שינויים גופניים הנגרמים על ידי המחלה אצל אנשים אלה:
בחולים עם אנמיה, הידרדרות במאזן המים-מלח בגוף, עלייה ברמות הכולסטרול והאוריאה בדם, עלייה באנזימי כבד, ירידה בהורמוני בלוטת התריס, ירידה בתפקודים המיניים, ירידה בקצב הלב ואי-סדירות כתוצאה מירידה ב- רמות ההורמון הנשי הנקרא אסטרוגן בנשים וההורמון הגברי הנקרא טסטוסטרון בגברים, עלולה להתרחש עלייה בנפח חללי המוח בהשוואה לרקמת המוח.
מי נראה:
הפרעה זו שכיחה יותר בחברות מערביות ובאזורים עירוניים, בהם זמינות הזדמנויות אכילה קבועות ושופע, ומראה טוב נחשב במקביל למבנה גוף חלש. 90-95% מהחולים הן נשים. אנורקסיה נרבוזה מתגלה בשיעור של 0.5% בנערות צעירות, ובדרך כלל נתקלים בה בין הגילאים 12-25.
על פי מחקרים שנעשו בחו"ל בשנים האחרונות, נקבע כי המחלה נראית בין 15-20 במאה אלף איש.
גורמי סיכון יעילים להיווצרות המחלה:
- השפעת הסביבה החברתית-תרבותית והעובדה שרזון הוא הקריטריון המוחלט ליופי הופכים את המצב למרווח. מקצועות מסוימים (מארחת, דוגמנות, ריקוד ומוזיקה) נמצאים לכן בסיכון מיוחד.
דיכאון, אלכוהוליזם, השמנת יתר והפרעת אכילה שכיחים יותר במשפחות של הלוקים בהפרעה זו. נצפה כי האמהות של האנשים הללו נוטות יותר לעשות דיאטה ולהפרעת אכילה, הן תמיד נמצאות בפרוזה עם מחשבות על דיאטה, ולבנותיהן עשויות להיות מחשבות אינטנסיביות לגבי התזונה שלהן.
- קיומם של מערכות יחסים לא מסופקות שבהן לא ניתן חופש תנועה עצמאית עקב מבנים משפחתיים ולא ניתנת הנאה מספקת מבחינת תפקוד המשפחה.
-מבנה גוף עם עודף משקל קיים
-סוכרת בילדות
- התעללות מינית ופיזית בעבר.
חשיבה אישית באי נוחות:
באופן אישי, הם רואים את עצמם כנזקקים אך לא מועילים.
- יש להם פחדים מאיבוד שליטה על עצמם ועל סביבתם.
- מסוגלים לשמור על ביטחון עצמי תלוי יתר על המידה בדעותיהם של אחרים, רואים את עצמם כלא כלום ללא תמיכה מספקת או חיובית
- אנשים שיש להם חשיבה שמשהו צריך להיות שלם או לא בכלל.
מהלך המחלה:
נקבע כי מחצית מהחולים החלימו בתקופה שלאחר מכן, רבע מהחולים החלימו חלקית, אך חלק מהתלונות נמשכו. נצפה כי שיעור התמותה כתוצאה מהמחלה הוא בסביבות 5%.
גורמים המשפיעים לרעה על מהלך המחלה:
-מחלוקת קיצונית במשפחה, סביבה שנויה במחלוקת
-בולמיה מלווה את המחלה
- הקאות, שימוש בתרופות המגבירות את עשיית הצרכים
-תלונות סומטיות (דלקת קיבה, קוליטיס וכו')
- עיסוק בהתנהגויות השוללות את המחלה.
בין הגורמים המשפיעים לטובה על מהלך המחלה הם גיל התפרצות מוקדם, קבלת המחלה ונוכחות של מבנה אישיותי בטוח בעצמו.
יַחַס:
הטיפול בחולים עם אנורקסיה נרבוזה לרוב מלא בקשיים. ברוב החולים, המחלה החלה לפני מספר שנים. הם נרתעים מלהשתתף בטיפול ולתכנן טיפול. מסיבה זו הם מובאים לרוב לרופא על ידי הוריהם, שהם עצובים ומודאגים ממצב ילדיהם. ניתן להשתמש בשיטות כמו פסיכותרפיה פרטנית, טיפול קבוצתי ומשפחתי וטיפול תרופתי.
בפסיכותרפיה מנסים לאפשר למטופל לבטא את רגשותיו בצורה הולמת, לשנות צורת חשיבה שגויה על סמך התנהגות אכילה, לתקן תפיסות שליליות לגבי הגוף, לבנות ביטחון עצמי, לזהות ולפתור בעיות בין אישיות. ניתן להשתמש בטיפול התנהגותי, טיפול משפחתי וטיפול קבוצתי.
אם הפרעת האכילה הובילה לירידה מסכנת חיים במשקל, האכלה באמצעות צינור תומכת בחולים אלו (עם nasogastri או PEG) מציל חיים.
exp. ד"ר אנוור מאהיר גולקן
doctorsite.com
